בוקר
מבחן במחשבת
פיכס. שעה חפרנו על תורת הנפש.
מגמות. זה נחמד. עושים דברים עם חימר.
אנגלית. ספרות אנגלית זה פיכס.
תנך. בסדר כזה.
פנימיה.
טיפה רואים סרט
אני נרדמת
מתעוררת
נרדמת
קמה ב8
מתעצבנת
מתוסכלת
בוכה
מדברת איתה קצת
שוב בוכה
מנסה מתמטיקה. לא הולך.
מתוסכלת
רואה שלא עשיתי כלום ממה שהייתי צריכה
עולה לעשות עבודה בלשון
זהו.
יום פיכס.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
