היא שולחת לי הקלטה של אמא שלה שקובעת שאני ילדה מטומטמת ושקציצה היא בעצם ראש גזר. אני נשפכת מצחוק שבמקביל הלב שלי מחסיר פעימה, והשיניים שלי נוקשות.

איך זה?

לא אנחנו הקובעים כאן.

הוא קורה מעצמו

מאחלת לך שלא תדע.

דוקא את אלה שמעצמם הייתי מעדיף לא לדעת

החיים מפתיעים למדי.

ויש אלף ואחת סיבות שבאמת כדאי שלא תדע.

בקשה מוגזמת?

בכלל אמרתי שאני עוזבת כאן.
אבל זו לא אשמתי--

ממחר. אמן.

אני צריכה לדבר עם מישהו. אני מפחדת.

החיים האלו מתישים.

אלוקים. בבקשה, רק תגיד לי מה אתה רוצה ממני.
אני אעשה הכל.

באמת.

אמן שיהיה לו סוף טוב.

נעלמה לי טיפת האופטימיות שעוד איכשהו נותרה.)
אפילו להתפלל אין לי כוח. טאטעע

ואני עדיין מקווה.

אבל האחריות

והמצפון--

וה--

 

 

~שידור חוזר~