(שהפך לשם דבר בעולם הישיבות) שלכאורה נראה מיותר לגמרי. לכאורה היה ניתן להישאר עם ארסנל המילים המצומצם ולא היה נגרע כי-הוא-זה בהבנה של הדינים שהבאת, למשל. ולא תהא תורה שלנו כבכירי הצבא הממציאים מילים מפוצצות לשם הפסון ("לתעדף" - למה למען ה'?? מה רע ב"העדפה" הישנה? כדי להישמע יותר מחוכמים?).

אם אני לי טועה המושג הזה שגור תדיר בפיו של הגרנ"ט, אך הוא משתמש בו כדי לבטא חילוקים קצת יותר עדינים מהודגמאות שהובאו, וזה קצת מניח את הדעת.

קח את המילה "דין" הפופולרית בספרות התורנית, תחליף את "חלות" בה, ועולם כמנהגו ינהג.

מתי ה"חלֶאס"... מה עושה שהדין יהיה חל. 

וכמה שהלימוד המופשט יותר תפס מקום, זה לכאורה יותר נצרך.

הגדרה, שאח"כ יכולהלשמש ללמוד דבר מתוך דבר.

[כמובן, אפשר להגיד את המושג גם בכמה מילים "רגילות"]

דיברתי על מה שאני מבין כמשמעות הכללית.

אני מבין שאתה רוצה בעצם לומר, שלכאורה במקום הביטוי הזה, אפשר לשאול מה יוצר את הדין/ גורם לו. בלי להזדקק למושג "חדש".

הסבר מעולה!

(בהנחה שהבנתי נכון)

ממש מקבלת כאן תשובות בזמנה אישית

איזה כיף לי

מותר לשאול איך מבטאים את המילה הזו?

אבל אם כבר לדעת איך אומרים בעגה ישיבתית, אז עד הסוף

לא אוהב שמבטאים כך מושגים ישיבתיים בהגייה כזו

זה הופך את זה למושג ערטילאי ומנותק קצת מהמציאות ומההיגיון האנושי של הלומד, שהוא צריך להיות הגורם הדומיננטי בצורת החשיבה.

תנסה לומר 'חֵלוּת' כמו בלשון דיבור, וכן שאר המושגים, ותראה שינוי לטובה לדעתי בעניינים הנ"ל

תרגיש שאתה וההיגיון שלך נמצאים בתוך התמונה, ולא רק שאתה דן בדבריהם של אחרים

כך נלע"ד ומקווה שתבין אותי נכון

ו@ארץ השוקולד, יישר כח על הכתיבה

לא כתבתי את זה ברצינות, החבר.

שלום, חבר.

בכל מקרה היה חשוב לי לומר את זה

בעזרת שני מושגים שבהם אפשר לראות בבירור את ה'חלות' - עדים, ושטר.

עדים - יש שני סוגי עדים:

עדי חלות ועדי ראָיה.

עדי ראיה עוזרים לנו לדעת מה היה, בנוגע לכל תחום משפטי, אבל הראִייה שהם ראו את המעשה לא יצרה משהו במציאות, אלא רק אפשרה להם להעיד שכך היה.

לעומת זאת, עדי חלות הם עדים שהראייה שלהם יוצרת את המעשה הדיני עצמו, ולא נועדה רק כדי שיוכלו להעיד על כך. עדי חלות נצרכים בקידושין ובגירושין. אם עדים כשרים לא ראו את מעשה נתינת הטבעת, או נתינת הגט, אע"פ שידוע לנו שבמציאות אכן זה קרה, הקידושין או הגירושין לא חלו כלל. ראיית העדים את המעשה מאפשרת למעשה לחול.

דוגמה נוספת - שטר.

ישנו שטר ראָיָה, שאינו יוצר מציאות משפטית אלא מהווה ראיה עליה, חוזה.

וישנו שטר חלות - שעצם נתינתו יוצר את הקניין. למשל כשקונים קרקע, הרגע שבו חלה העברת הבעלות

יכול להיות רגע נתינת המעות מהקונה למוכר, ויכול גם להיות ע"י שהמוכר נותן לקונה שטר שעליו כתוב שהוא מוכר לו את השדה, ואז אע"פ שהתשלום עוד לא בוצע, השדה כבר שייכת לקונה (אם כי בפרט זה יש כמה חילוקים מסיבות חיצוניות של גמירות דעת, כך זה ברמת העיקרון).

@שריקה @סתם 1...

כדי לראות אם הבנתי...

שטר כתובה הוא שטר חלות?

ועכשיו תגידו לי שאין דבר כזה שטר חלות

היא חוזה שמעיד על התחייבויות החתן.

החלות של ההתחייבויות היא ב'קניין סודר' (אולי פעם הבאה אכתוב על זה), שנעשה במהלך קריאת הכתובה.

וכמובן זה לא קשור לעצם הקידושין, שחלותם היא בנתינת הטבעת, ואפשר גם לקיימם כשהחתן מוסר לכלה שטר שבו כתוב שהוא מקדש אותה, וזהו אכן שטר חלות.

@שריקה אשרייך שאת מתעניינת בכל זה

אז נתינת הטבעת היא ה'חלות'?

יופי. הבנתי

עכשיו אתה צריך לכתוב על קניין סודר

תודה לך ולכולם על התשובות

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל