שאני ילדה עם בעיה
שאיבדתי תאמון שלי בעולם
ושאני עצובה
אוקיי?
נמאס לי שאת מביעה את דעתך עלי.
אז די די די
אפילו אם את צודקת בכל מה שאת אומרת
נמאס לי
ולא אכפת לי שאת חושבת שאני כזאת גרועה
כי אני לא
ותזכרי שאני בנאדם
אבל חוצמיזה
כיפלי איתך
ומצחיק איתך
אז זהו
ממני
אחת שלא יודעת מה את רוצה ממנה
ומה היא רוצה מעצמה
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
