אני לא רוצה את הלילה הזה. את השבוע הזה.
למה אי אפשר לדלג לשבת?

אני לא רוצה לעשות שוב את אותה שטות. אסור.

למה אני חושב שזה לגיטימי ליפול?

|קובל|

מצווים על כך "ובחרת בחיים".

הגוף בוגד בבעליו.
בין אם הבעלים הוא אני, בין אם הוא א-לוהים ובין אם שניהם אותו דבר.

אם מישהו רוצה.

אבל אם יוותרו להם על כל הטוב והרע הם לא יוכלו ללמוד מהטעויות שלהם. ואז הם יפלו שוב ושוב.

הם ירצו להתחיל הכל מחדש כי הם יעמדו על טעותם. הם ירצו לחיות חיים מתוקנים. מההתחלה.

אבל הם באמת יוכלו לעשות את זה?
הם באמת יוכלו לדעת מה טוב ומה לא כשאין להם ממה ללמוד?

ממה שהיה בחלק הקודם של החיים, החלק שאותו הם ימחקו.

אם החלק הזה ימחק, ימחקו גם המסקנות שלהם והזיכרונות שלהם מאותם דברים.
ואז הם שוב יטעו, כמו בני אדם. או יצורים.

הם יכולים להחליט שהם מתחילים מחדש. משנים משהו שיגרום להרגשה הזאת ומנסים לתקן מה שאפשר.
אבל למחוק מעשים זה כמו למחוק את אחד החלקים החשובים באישיות שלך.

לא מגיעה לי טיפה של תשומת לב.
אני לא מבין כמעט אף אחד שמקדיש זמן ומשאבים לטובתי.

אני כמעט בטוח שלי לא.

תתעלה

אבל היא לכשעצמה סיבה מספקת.

ולצלוח את מחר.
ולעזוב פה.