היום הזה התחיל ונגמר זוועה
ההרגשה הזאת שהמון אנשים מדברים איתך ואתה עדיין בודד
הגוף כואב .
ואין לך כח פיזית ונפשית
לא לנשום. לא לאכול . לא לשתות
לישון . ולישון
ועדיין להיות עייפה
ואז כמעט להירדם . ולדבר איתו , לעודד אותו
ולהפנים בעצמי שאם יש רצון יש יכולת
ואז לקום . ולבדוק לו על מיונים . ולרשום אותו
וכח כבר אין לי . באמת אין
אני יכולה להתפרק כשהם לא כאן.
ואז לדבר עם אמא. כמה שאני אוהבת אותה
ולאכול מרק.
ולסדר קצת
וכבר אין לי כח בידיים
ואני רק רוצה לבכות
אבל כבר נגמרו לי הדמעות
האמונה בהכל קצת דועכת
*מותר להגיב לי
