אני חושבת שזה עניין של מנטליות.
אני מכירה משפחה (מאוד קרובה אליי) שמעולם לא דיברו בבית על ההריון. מעולם לא דיברו על התינוק שעתיד להיוולד. מי מהילדים שזיהה על האמא שהיא בהריון - ידע ,ומי שלא - לא! אני לא אומרת ולא שופטת אם זו צורה נכונה או לא להתנהלות, רק מציגה את העובדות. אח"כ , כשהילדים הגדולים נישאו, וגם הבנות והכלות הרו, גם מעולם לא דיברו. הילדים סיפרו להורים ושם זה נגמר. לא דיברו האחיות ביניהן, ולא ההורים העבירו לשאר האחים. שוב, מי שראה ידע, ושתק , כי זה מה שכולם עושים.
שוב לא יודעת אם נכון או לא נכון, אבל מדובר במשפחה נורמטיבית. ויש חוגים מסוימים שכך מקובל אצלם.
ואז כשיש מישהי שמגיעה מכזו משפחה, או כזה רקע, ומישהי שהיא לא ממש חברה קרובה אליה שואלת אותה שאלות שאפילו אחותה הכי קרובה אליה לא העיזה לשאול , אז זה מאוד מביך .
ובכלל, הריון זה דבר אישי, למרות שבשלב מסוים כבר כולם רואים (אני אישית שונאת את השלב הזה,ואני יודעת שאני יוצאת דופן), ולא כולם אוהבים ששואלים אותם שאלות אישיות ומתערבים להם בחיים. אני מודעת לזה שלא כולם רואים את זה כך, ולכן לא רואה בעיה לומר לאנשים דוגרי: שאצלינו לא מדברים על זה, או אני לא מעוניינת לשתף בנושא הזה.
ועוד נקודה, הרבה פעמים השאלה לא נובעת מהתעניינות והשתתפות בהתרגשות , אלא מסקרנות, וזה באמת מעצבן, במקרים כאלה ,אם תופסים אותי ברגע לא טוב, אני משתמשת בציניות.
בכל מקרה ,תסכימו איתי שאם שאלו אותי מתי אני צריכה ללדת, ואני עניתי שבעלי לא רוצה שאני אגיד, וממשיכים לשאול: כן, אבל בערך? ואני נשארת בשלי, ואז היא אומרת לי : טוב ,אז אני אנחש. ואז היא מסתכלת על הבטן, ואומרת באיזה חודש נראה לה... זה לא לעניין?
)
