על הגמרא. הרב גדי לימד אותנו את זה באולפנה,
על התהיה וחוסר ההצלחה (כמו בתפילה):
אישה אחת שאלה את החכמים:
"בעלי היה עובד ה' ולומד תורה, ולמה נפתר בחצי ימיו?"
ולא ידעו להשיבה.
אז הרב קוק אומר שם, ש: "מה העניין של חוסר הידיעה-
שלא ידעו מה לענות?"
שככל שהפליאה והחיפוש בנפש יותר גדולים,
ואף אחד לא יודע את התשובה,
ויש תחושה של "אין", של חיסרון, של דממה בפנים...
ומצפים ומייחלים, ומבקשים בכל עוז ובכל תוקף...
וכבר יש "שריטות בנפש" מזה...(זה הביטוי של הראי"ה.)
אזזזזזזזזז.........:
כשמגלים את התשובה,
כשיש הארה של דבר ה' -אל השאלה והבקשה הזו,
כשה' מזמן יהודים שמספרים לי דברים על זה,
כשה' מחדש לי כח מול הקושי והניסיון -
אזזזזזזזזז..............:
במצב הזה, התשובה לשאלה,
היא כמו "מים קרים על נפש עייפה" (שוב, הגדרת הראי"ה)
והרושם שהיא מחדירה בנפש,
הוא חזק ביותר, ומעורר באמת.
וכל זה לא היה קורה, אם כבר בהתחלה-
הכל היה גלוי וידוע וברור.
החיסרון, ה"אין", ההעדר, מכוונים לגמרי מה' יתברך.
כדי שנתחבר אליו יותר חזק, כשנגלה את האור שלו.
שנזכה!