זרקתי זבל
אמא שלי דחפה לי לידיים 3 שקיות זבל, התחלתי לבכות ולצחוק בקטע מלחיץץץ
ואמא שלי נשפכתת מצחוק
גמרתי בערך בקבוק של סבון ידיים.
אוי זה נורא.
זה דבר מסריח.
אחד הדברים הראשונים שיהיו חשובים אצל בעלי שיחי'ה זה שהוא יזרוק ת'זבל!!!
זרקתי זבל
אמא שלי דחפה לי לידיים 3 שקיות זבל, התחלתי לבכות ולצחוק בקטע מלחיץץץ
ואמא שלי נשפכתת מצחוק
גמרתי בערך בקבוק של סבון ידיים.
אוי זה נורא.
זה דבר מסריח.
אחד הדברים הראשונים שיהיו חשובים אצל בעלי שיחי'ה זה שהוא יזרוק ת'זבל!!!
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)