שאני פה היא אמרה בלי קשר להתבוננות המילה המפחידה

לכתוב פשוט מה עבר עלי היום ומה התחושות. אמנם אני עושה אתזה לעיתים רחוקות

אבל שימח אותי לשמוע שזה מועיל. היום שובפם חגגו. ושופם הרימו.

נס פשוט נס שלא שברתי את הראש אבל יפה לי שאני סומכת ככה

על ילדות בנות עשר. היה פדיחות כמובן וזה כבר עניין של

מה בכך כי כבר התרגלתי לעובדה הזאת שכשאנחנו קצת ככה

זה עובד. האמת אני די בשוק אבל המדרשה מתפקדת פצץץ!!

ומאוד כיפלי. והביאו לי חמצוצים ואני מכורה וזה רע.

ועכשיו כואבת לי הבטן. וואי עידית הזאת נסיכה היא פשוט

העבירה לנו את הדברים בצורה מהממת!! בהסתכלות אחרת

פחות בהסתכלות של החוקים ומה צריך לעשות והאמת נתן לי הרבה 

יותר חשק להתחיל לעבוד!! טוב מחר זה אשכרה מתחיל.

לחץ?? מעניין אם אני יעמוד בזה. אני בעקרון אוהבת תשטויות

האלה והאמת שישלי גם די הרבה נסיון בתחום.

אז יאלה יהיה טוב והשם פשוט יעזור לנו לארגן את הזמן נכון

ככה שהכל יעבור בנחת ובשלווה. 

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול