הקדמה שחשוב לדעת: אצלנו בישיבה בבצפר מתפללים מנחה קצרה בלי חזרה בכל הכיתות ורק בביהמד יש מנחה ארוכה כמו שצריך.

אני חוזר ממנחה לשיעור הקדוש - סדר אנגלית.

מגיע לכיתה שלי (ששם לומדים ב5 יח ואני ב4) בא לקחת את התיק והמורה עוצר אותי

אומר לי אל תצא

טוב, אני מתייבש בכיתה - הוא עצבני על תלמידים שמאחרים - לא מכניס את החבר'ה שלו, ולא נותן לצאת לחבר'ה שלי.

אחכ הוא אומר לי לצאת בלי התיק. (באותו זמן עוד כמה חבר'ה שב4 יח דיברו איתו שהיינו במנחה וזה..)

אני הבנתי שזה כי איחרתי. אני אומר לי שזה כי התפללתי והוא עונה לא אכפת לי ואני יוצא מהכיתה בלי כלום.

מגיע למורה שלי ואומר לה מה קורה, היא מגיעה אליו ואומרת לו שזה כי התפללנו מנחה.

הוא מדבר איתה קצת - לא שמעתי ואז הוא כאילו עושה לי טובה ואומר קח את התיק חד פעמי.

אני לא מאמין על התשובה ויוצא ואומר - חבל שאסור בישיבה להתפלל מנחה כמו שצריך.

הוא עונה לי 'לא אסור' ואני אומר כן בטח - אני רואה איך מעודדים את זה. והוא לא מקשיב.

אני יוצא מהכיתה ומתפוצץ מעצבים.

ישבתי במקום ליד חבר שלי שגם הלך למנחה כמו שצריך ופשוט דיברתי איתו בעצבים.

איזה מין ישיבה זאת?!!? באיזה מקום תראו מנחה קצרה?!? ועוד מי שמתפלל מנחה כמו שצריך.. למה לא עוזרים ליחידים האלה?!? אני רואה איך מעודדים אתזה פה. בואו פשוט נשנה את השם לתיכון רק לבנים פשוט.

גם ככה כמות השעות קודש שלנו ירדה, הורידו שטח מביהמד לטובת הספרי השאלה של הבצפר.

אנחנו פשוט מידרדרים לאט לאט!!

המורה קולטת אותי עצבני ושואלת מה ואני עונה (בחצי עצבים, אבל לא עליה כי היא נחמדה וידעתי שהיא תבין אותי):

מה זה?! איזה מין ישיבה?! התפללתי מנחה מה קרה?!? ואז הוא גם יגיד שהתחצפתי אליו ולא דיברתי כמו שצריך אל מורה.. למרות שתאמת במקום לזרוק את המשפט שאמרתי לו רציתי לצרוח עליו את הנשמה שלי!! ואז הוא ידבר איתי ויגיד שאני לא מכבד, ולא יודע מה זה לכבד מורים למרות שאני סתמתי ת'פה רק כי הוא נולד כמה שנים לפני!! הוא ממש לא יותר חכם ממני או יותר מכובד. ההבדל היחיד זה שהוא מורה, ולכן לא צעקתי עליו! הוא יצא בזול. ישיבה מעפנה! זה ישיבה!?!?! זה?!?!?

היא הבינה, ואמרה שאני צודק. יצאתי לשטוף מים...

ואני אומר.. כן..לומדים מ9 עד עשר גמרא כל יום. פלוס 4 שיעורי תנך שהמשרד מחייב בשביל הבגרות ועוד שעה שבועית של לימוד עיון. מתפללים מנחה בלי חזרה, מצמצמים את הביהמד, מוציאים תלמידים משיעור גמרא לתיגבור מתמטיקה.

משו..ישיבה קדושה...

כמות שעות הקודש לא שווה אפילו לשליש מכמות שעות הלימוד שלי! פשוט עצוב שיש לי כמות שיעורי תנך כמו לשון. עצוב שמגמות יש לנו 12 שעות שבועיות בעוד שלגמרא יש 11 (וחצי שעה כל יום מתבטלת, ככה יוצא לנו בערך שעה של 60 דק לגמרא כל יום). שלא לדבר שאין שיעורי משנה כבר, שיעורי הלכה.. כלום.

אני לא כפוי טובה, לולא המקום הזה הייתי בתיכון "דתי" בלי שום חבר. אבל המקום שנכנסתי אליו היו בו חצי שעות קודש במערכת!!!

-סוף פריקה-

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול