אני רוצה ***** **** ו****
אופ
זה רחוק ממני ככ
אני רוצה ***** **** ו****
אופ
זה רחוק ממני ככ
אל תשכח מש"כ שם
ודווקא השבוע הייתי יחסית בסדר. נראה לי.
זה לא נקרא להשוויץ נכון?
זה מודעות עצמית.
נראה לי שהבית לא עושה לי טוב. אופ.
אייי אתה
תאמין שיכולין לתקן
איייי אתה
צריך להיות עקשן גדול בעבודת ה'
תזכור
כל הנ"ל עבר על כל הצדיקים כאשר שמענו מפיהם
נו נו
זו הדרך
מראין לו התרחקות
שמישהו יחזיר אותי לישיבה
למקום שלי בבית מדרש
לגמרא שלי. זאת שכתוב עליה- בס"ד, בחזקת **** **** ***. ועוד משו שם שם
לחובת התלמידים שלי
לבעש"ט שלי
איי אייי
מראין לי התרחקות. נו, זו הדרך.
אני רוצה להפסיק עם זה
שים לב לסובבים אותך
קח את עצמך בידיים
תפסיק. להיות. קרפיון.
אני לא מאמין לך.
אני מתגעגע לזה. ממש.
נו, הוצאת אחלה ציון במתמטיקה. אתה רואה שאתה יכול.
תתחיל להאמין בעצמך.
יותר מידי
יתר על המידה אולי
אתה יכול להיות שמח
תמיד
אולי אני אשמע ניגונים, זה עושה לי טוב
במיוחד חבד וקרלין
תזכור
אתה בוחן את עצמך ביחס לעצמך. לא ביחס לאחרים.
אפשר לצעוק ואף אחד לא ישמע
קול דממה דקה
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול