אבל כן  אומר שהרבב בני צודק וחבל לבזבז זמן על ישיבות שהסיכויים שאלך אליהם קלושים. מקסימום חמשו"ש.

אז מרכז? ללכת לשבו"ש  בכלל אולי רק כדי לפגוש אנשים.... (@חוני המעגל פינות...) טוב. עדיין. אני לא באמת מכיר. ניתן לה צ'אנס.

הישיבה שאליה הולכים ראשונה היא הישיבה שכנראה אלך אליה בעיניי או אולי הישיבה שעליה מבזבזים את הזמן לקלוט שבו"ש מהו, כלומר שהכי כנראה לא אלך אליה.

אני רוצה ללכת להרבה ישיבות אז אולי כדאי להקדים את ההליכה לשבו"שים. (יש כאלו במעלה אליהו שהגיעו באלול!!! הזוי!)

אז ככה-

הר ה***

עטרת נחמיה

מעלה אליהו

רמת גן

מצפה (רמון)

כוכב השחר (!)

רועה ישראל

מרכז הרב

(תורת החיים? לא. די לא. אפי' ממש . למה כתבתי בכלל.)

(חומש? טוב. יותר הגיוני מאשר תורת החיים אבל מה אני אעשה שאני לא רואה את עצמי לומד בתוך כל השמונצעס שם)

טוב. גוטען שאבעס.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול