או הכי משוגע או הכי מסוכן-מהווה סיכון.
זרמווו
למורים. מנהלים. סגנים. חברים.
מה שלא תרצו
או הכי משוגע או הכי מסוכן-מהווה סיכון.
זרמווו
למורים. מנהלים. סגנים. חברים.
מה שלא תרצו
לשלוף נשקים ולהתחיל לרסס לכל הכיוונים
פיצוחיתתשמע ממש נשמע...
שמתי נעץ בכיסא למורה והיא ישבה עלזה..
אחרי 10 שנים ביקשתי ממנה סליחה
בהודעה
היא הייתה בהלם ובכלל שכחה מזה , התרגשה ברמות
אבל אני ילדה טובה סה'כ
פיצוחיתאבל איך היא הגיבה בתעלול? אית זה לא אמרת![]()
![]()
היא שאלה מה זה מי שם אתזה? אז המלשניות אמרו לה זאת *** עשתה
והיא אמרה : מה? ?.. אני לא מאמינה היא בחיים לא תעשה את זה היא ילדה טובה חחח משו בסגנון
ואז איזה מישהי יצאה להגנתי ואמרה שהיא עשתה..
חח אבל שטויות תמיד היו וזה הדבר הכי כיף בביהס במיוחד בתיכון... וואו
והיו מורים שממש מגיע להם!
ותמיד ביקשנו סליחה בסוף..
רק שלא כדאי שאני אתחיל לפרט![]()
![]()
בקטנה
פיצוחיתשבאחד השיעורים ריססנו על המורה לספורט 'בטעות' ספריי צבע
אבל זה היה באמת בטעות אנחנו צדיקין אנחנו
חוצמיזה עשינו מלכודת למורה לאנגלית במבחן שלא רצינו שיהיה ושהיא נכנסה לכיתה נשפך עליה מ'השמים' ספל מים.(מיותר לציין שהמבחן התעכב והמנהלת באה אחרי 7 דק. אבל אין אשמים)
משו אחד יאמר לזכותי שאף פעם לא הושהתי רשמית. החופשים היו מיוזמתי ורצוני![]()
![]()
אחשלי עשה דברים הזוייםםם
מחר אכתוב
פיצוחית
לעשות רצונך!טויב, כמה קצרים-
*קפץ מהגג של הישיבה
*הוא וחבר הכניסו חמור לשירותי מורות
*מחזור לפניו הציפו את האמפי ושחו בו (האמפי של יתב"ש למי שמכיר..)
אממ מחר אני אמשיך..
הכוונה חבר?![]()
אהמ לא
כששמעתי אתזה עלה לי בראש ערבי אבל לא..
חמור חמור..
ביחד ננצח
פיצוחיתשאמרתי למורה שאני לא רוצה ללמוד....
אני נחשבת לתלמידה מאוד טוב ושקטה בלי בלאגנים וכו....
ברגע שאמרתי את זה היה פתאום שקט בכיתה וכולם הסתכלו עלי.....
אז המורה הוציאה אותי, ובנות שכבר היו בחוץ אמרו "מה?!?!?! המורה הוציאה אותך?!?!?!?"
-זה היה הדבר הכי מופרע, (אבל זה טוב להיזכר בו....
)
*אגב זה מורה שאף אחת לא סבלה אותה... (אני בין הראשיות....)
צריכים לעשות תעלולים בביצפר כדי שיהיה מה לספר לדורות הבאים..... ![]()
![]()
פוסעתהיה לנו מנהל קשוח ברמותתת!!
ודיברנו בסוף שיעור כמה בנות עם המורה - ואמרתי לה
שאני לא מבינה למה כולם עושות עניין מהמנהל וכו...
והיא אמרה לי שאם אני רוצה להבין אז שאני ילך לארוחת בוקר אצלו..
קיצר אני כזה אין בעיות וזה..(והייתי תלמידה חדשה)
הלכתי למשרד עם הארוחת בוקר שלי, כל הדרך אני מתפללת לנס..
קיצר בסוף היה לו באותו יום איזה השתלמות- נס!!
העיקר אכלתי אצלו במשרד שחקתי לו קצת בחפצים- ויצאתי גיבורה ..
דשא סינטטירואים שהיית בכיתה ג...
אין על רבנו!התעצבנתי על המורה
והתחלתי להגיד לה כמה אני לא סובלת את השיעורים שלה
וקרעתי לה דף דף מהמחברת שלי - של המקצוע שלה...
ולאחר יומיים התברר לי שהמורה הצעירה הזאת זאת הבת של המנהלת..
אני ואחותי למדנו באותו בית ספר איזה תקופה,
ועשינו הסכם עם ההורים- שאם אנחנו קמות מוקדם לבית ספר הם מסיעים אותנו.
קיצר קמנו מוקדם וזה הם הסיעו אותנו, עשינו להם שלום ואחרי שראינו שהם נוסעים ,
הלכנו לפיצה וישבנו באיזה פארק וטחנו שטויות...
והגענו באיזה 12 לבית ספר...
וההורים לא הבינו אחר כך למה הם מקבלים מכתב מהבית ספר -
על זה שהבנות שלהם מאחרות...

אוי וי!!אביגיל~!
Solomon
האינו שוברים בלי סוףףSolomon
Solomon
אין על רבנו!
אין על רבנו!היה לכם ממש משעשע בבית ספר?
הצלחתם ללמוד משהו?
לא אני אבל חצי כיתה הבריזה לפארק ולבית ואפילו לא שמו לב
אממ החלפנו כיתות
יצאנו בטיול שנתי לסיבוב בחוץ באחת בערך אחרי שקיבלנו איזה שלוש אזהרות לישון (אופס)
אבל בכיתה ח' תכננו להחליף כיתות הבנים והבנות (בתי הספר הם בשני קצוות שונים של היישוב)
המורים תפסו את הבנים יוצאים מביצפר. גרועים.

שהם יצאו למחנה (בחו"ל, דתי) והאוהלים היו מסודרים משני צדדים של כביש כשהאוהלים הראשונים קרובים והאחרונים רחוקים, בצד אחד בנים ובשני בנות. באיזה לילה אחד האוהלים הראשונים החליטו להתחלף ואז המדריך בא בבוקר להעיר את הבנים ופתאום הוא רואה שיער ארוך... והמדריך שלהם היה הרב חיים דרוקמן מה שהופך את זה לעוד יותר מצחיק...
פיצוחית
ביחד ננצחהיה לנו קראוון מתפרק ואז נהיה חור ברצפה בדיוק בכניסה.. חברה שלי נכנסה מתחת לקראוון וכשהמורה הגיעה היא נפלה עם הרגל לתוך החור וחברה שלי פשוט משכה לה את הנעל!!![]()

ביחד ננצח
פיצוחיתחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול