פורום נסיונות פעילים
בהנהלת: ענבל
מכתב פתיחה
שילכו כבראישיות
אמן. בשבילךפיצוחית
תודהאישיות
בררראישיות
הילדים כבר מתחרפנים ורוצים ללכת
לא ברור למה הם מתעכבים כ"כ
מה נהיה ממני?אישיות
פעם אהבתי ילדים
היום אני לא יכולה לסבול התבכיינות
זה מעצבן אותי
אין לי סבלנות
מוזר שעוד בזה אני עובדת
אני צריכה שקט
שבת שקטה
כמה אחים וזהו
למרות שלא רציתי שהשבת תיגמר.
ככה זה כשעובדים
רוצים חופש
לא תמיד כשהוא מגיע יודעים למלאות אותו. הוא מתבזבז על כלום
מתדרדר קצת לפעמים
הפחד מגן עלי לפעמים לא לעשות שטויות
קיים כזה דבר שמישהו יאהב אותך תמיד. איכפתי כלפיך, למרות כל הגועל הזה שבך?
קשה לי להאמין. מאוד
למה כן בעצם?
מסקנה. זה שטויות כל הקטע הזה
פחד כזה שאוכל אותךאישיות
כל יום מחדש
לפני יציאה
המנטרה שלו
אני חושבת
שהוא הולך ככה
אם אני לא מספיק טובה יהיה רע
זאת המשוואה
כן
אוף. שקטאישיותאחרונה
שלוםזית שמן ודבש
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס
חייב דחוף.
נסיון פעילקפיץ

שקט כאןליידי מאדם מיס
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד
שלום בנצי 👋)
היימוריה19
פורום ישל"צהאר"י פוטר
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

