כל אחד מגיב למי שהגיב לפני איך או מדמיין אותו/אישתו/הילדים שלו/מקום מגורים.. עוד 20 שנה!!
זורמים??
מתייג
@משיחנאו
@כמעט בלי ראש...
@א"י שלנו לעד
@א"י לעמ'י
@פוסעת
אני צריכה להגיד איך לדעתי את תהיי עוד 20 איך הילדים שלך יראו(מסומה בלאגנסטים כמוך(לחיובי כע??
)
אבל.. איזה כיף זה לייבש
אני לא מספיק מכירה אותך כדי להמציא עלייך פרטים.
אז.......בואי נשלים קצת מידע בש.א. כי אין לי כוח לעבור על תגובות שלך
(עצלנית שכמותי כן)
ואתה @גבעוננח היית אמור לקחת כאלה שאני מכירה נגיד אם היה לי יוצא את
@כמעט בלי ראש... תכלס היא מסכנה אם היא היתה מקלידה![]()
![]()
(ואגב באסה לך כי כמעט לא היה פה שיתוף פעולה...![]()
פיצוחיתזהו עכשיו תורך להחזיר לי![]()



כמוני כמוך
פיצוחיתאגב אני רוצה עוד 20 שנה יותר מ8 אם ממש מעניין אותך![]()
ובארור שהם יהיו חמודים כאילו הם הילדים שלי כאילו דא![]()
![]()
![]()
לעשות רצונך!למרות ש...?
רק 7 ילדיםם??
ממ יפה, תודה
פיצוחית
ביחד ננצחאחרונהחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול