לפני שלושה מים הרהרתי לעצמי, כי אין מי שיעשה זאת במקומי.

על מהותי.

זאת אומרת אנשים היו. חיו ומתו לפניי אתם יודעים כמה דעות יש?

מלא.

יותר מזה.

טוב שניה. עצרו הכל אני גמור ובא לי שיר.

רבע כזית נותר מוצש כבר הגיע

במשפט אחד עברה לה מלכה

ליִל יום סתר ושוב אני פגיע

שוב אני פגיע פי שמונה למכה

הפעם האחרונה שנשארתי משך חודש

הרי בלותה היתה כבר וכעת  היא מפעימה

לחיות חיים שלמים אף זמניים לקודש

והנה שעתה הגיעה ואתמול לה מקדמה

שבת אחת של  אור. של שלום. של תפארת

איך פרחה ברגע אותו לאט אגדיל

בלבי לעד שבת זו נשמרת

ברוך דין אמת. ברוך המבדיל.

בואו נעצור כאן.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול