יש אולי סיבות להישאר, במקום בו כלום לא משתפר
יש ודאי מקום להישבר אבל זה לא עוזר זה לא עוזר בכלל
 מרגיעה את כל מי שחוקר, לא זה לא נורא זה יסתדר  
את אולי יודעת לשקר אבל זה לא עוזר זה לא עוזר בכלל

את יודעת שזה לא תלוי בכמה 
שתחפשי את התשובות באחרים
ואת חושדת שזה לא תלוי בכמה
 שתרצי להישבר או שתרצי להאמין
המציאות מול הפנים שלך כבר שמה 
את כל מה שהחבאת מאחורי הגב
ואת שואלת את עצמך אם למהר 
אולי פחות אולי יותר אולי בדיוק כמו שעכשיו

נאחזת בלי שום הגיון, בעולם שלם של דמיון
כל משב תקווה עוד מחבק, בחשאי, רצון להתפרק
יש ודאי מקום בלי שום ספק אבל הוא מתרחק הוא מתרחק מדי

יש ודאי סיבות להישאר, במקום בו כלום לא משתפר
את אולי יודעת לשקר אבל זה לא עוזר...זה לא עוזר... בכלל

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול