דבר ראשון, אתה ממש לא מתחיל ברגל שמאל..

מבחינתך אתה עושה כל מה שאתה יכול להצליח..

אני חושבת שאולי כדאי להעיזר בחברים / אנשים, לתרגל עם אנשים אולי קצת יותר יעזור מתוכניות באינטרנט וכ'ד

המון הצלחה

ואל תתיאש

אפשר לעשות לימודי תעודה במשהו מתאים 

(לא כותב בפורום הזה בד"כ, אבל לאור השינויים שנעשו באתר, ראיתי את ההודעה שלך). 

רוב האנשים שלמדתי איתם התחילו ללמוד באזור גיל 25. זה די סטנדרטי. (הרוב משתחררים בגיל 22, עובדים שנה, מטיילים בחו"ל שנה ואז רק מתחילים לחשוב בכיוון של לימודים). 

היום כבר אין צורך בכסף כדי לעשות בגרויות - הכל נמצא באינטרנט ובחינם. אתה יכול למצוא קורסים שלמים ביוטיוב. (גם קורסים אקדמיים של תארים מתקדמים)

קח ספר של בני גורן ותתחיל לנסות לתפור תרגילים. נתקעת? חפש באינטרנט איך פותרים תרגילים מהסוג הזה. 

פשוט פתור את כל התרגילים בנושאים הרלבנטיים.

במתמטיקה אין קיצורי דרך, מי שלא מתרגל, לא לומד. 

אם תקדיש לזה כמה שעות ביום, אני מבטיח לך שבתוך כמה חודשים (במקרה הגרוע) - תוכל לגשת כבר לבחינת הבגרות. 

אבל שוב, אין קיצורי דרך -אתה צריך לשבת ולפתור תרגילים. 

אנגלית זה קצת יותר מורכב לדעתי, אבל עדיין, אני בטוח שיש ברשת קורסים שמלמדים את החומר ובחינם - זה רק עניין של משמעת. 

אני מאמין שבתוך שנה אתה יכול בכיף לגשת ל-2 הבגרויות הללו בלי להוציא כסף על מכונים. 

בהצלחה. 

באמת אני שואלת.

תחשוב קודם מה הכיוון שלך- מה אתה רוצה ללמוד\לעבוד. יש המון תחומים שבכלל לא צריך בשבילם בגרות!

זה סתם העולם הזה שרודף אחרי תעודות, אישורים והישגים..והמון אנשים מוצאים את עצמם בסוף עם תואר על המדף, מעלה עובש מחוסר שימוש, ובלי שקל בכיס. אז ל- מה כל זה?? סתם כי הכניסו להם לראש כל החיים שבלי בגרות ותואר הם לא שווים כלום, שום מקום עבודה לא תסתכל עליהם אפילו.

וזה לא נכון. הנה, תראה אותי- בת +21, חסרת כל תואר (וגם לא בתכנון לעשות) וב"ה מצאתי עבודה נפלאה עם כסף טוב ואפילו העלאת שכר עם השנים כשאצבור וותק. ב"ה. 

ותעודת בגרות? גם לי לא הייתה בסוף התיכון. השלמתי לבד בקיץ האחרון- אך ורק בשביל ההורים שלי שהיה חשוב להם מאוווד. אז ניסיתי לגרום להם נחת, והצלחתי אבל אין לי כל שימוש בה וגם לא חושבת שיהיה.

בהצלחה!

זה לא מרדף אחרי אישור. אני צריך את זה

אבל תודה על התגובה

תודה על התגובה.

את כל הבגרויות עשיתי לבד. ממש ממש לבד בלי עזרה.

מתמטיקה אני לא מסוגל לתרגל כמויות של חומר בהמון זמן - בלי ליווי צמוד ותוכנית.

וניסיתי כל דבר שזז באינטרנט ב3 חודשים הללו.

אני לא סתם ככה זה פשוט לא אפשרי.

אנגלית אני מסוגל מנסיון. אבל מתמטיקה זה עולם אחר.

אני גם לא מתקשה בלהבין מתמטיקה זה קושי לתרגל. אני רגיל לקרוא משהו ולזכור אותו - וביי וכאן צריך לתרגל ולתרגל... ואין לי משמעת לתרגל, זה משעמם אותי אני פשוט לא בנוי לזה.

ומכון לבגרות יש פרונטליות והמון תרגול מובנה ביחד עם המורה

לדעתי זה הפיתרון הכי טוב לבעיה שלי - אבל זה שחיטה של כסף. 

אני מבטיח לך שגם איינשטיין ישב ופתר משוואות כדי ללמוד מתמטיקה... אתה לא צריך איזו תכנית גרנדיוזית - רק לפתוח ספר ולהתחיל לפתור את התרגילים. 

בכל פרק יש הסבר, ללמוד אותו ולהתחיל לפתור. 

כשנתקעים, מחפשים פתרון באינטרט או שואלים מישהו (אם אתה רוצה, תרגיש חופשי לשלוח לי שאלות שנתקעת בהן ואני אשתדל לחזור אליך כמה שיותר מהר). 

בד"כ, ברגע שמבינים את העיקרון, התרגול הופך להיות הרבה יותר פשוט. 

הרי אתה רוצה בסופו של דבר ללמוד באוניברסיטה, ובמקצועות שדורשים מתמטיקה, הקורסים עמוסים בצורה מטורפת ומתעכבים מעט מאוד על כל נושא. 

90% מהלימוד באוניברסיטה הוא לימוד עצמי בדיוק בצורה הזאת (רק ששם אפשר למצוא חברים ולשבור את הראש יחד איתם) - אז כדאי שתכין את עצמך לזה. 

כי אי אפשר להבין מה אתה מתרגל בלי לבנות קומה על גבי קומה.

ואצלי אני צריך לשפץ קומות רעועות של חטיבת ביניים, שבספר הם נכתבים כדברים שאמורים להיות מובנים מאליהם.

אני לא מכיר קיצורי דרך. 

אם אתה רוצה, אני יכול להמליץ לך על כמה ספרים שאולי יתנו לך מוטיבציה ללמוד מתמטיקה ולהבין את החשיבות והיופי שבה... 

אלו ספרי עיון שאני מאוד אהבתי ושעזרו לי להבין את היופי שבמתמטיקה. 

האהוב עלי הוא "המוסיקה של המספרים הראשוניים". הוא מדבר על אחת הבעיות הכי גדולות והלא פתורות במתמטיקה לאורך כמה מאות שנים של מחקר וכולל גם יישומים פרקטיים ואנקדוטות. 

"התיאורמה של התוכי" הוא גם ספר טוב לדעתי, למרות שלא אהבתי את סגנון הכתיבה של הסופר.  הספר סוקר את רוב התפתחות המתמטיקה בצורה מעניינת. 

יש את "המשפט האחרון של פרמה" שגם הוא נחמד ואם גם פיסיקה מעניינת אותך אז "היקום על חולצת טריקו" הוא ספר ממש מעולה. 

יש גם את חיים שפירא הישראלי, שכתב כמה ספרים וביניהם "שיחות על תורת המשחקים" ו-"בעקבות אליס: מסע לעולמו של לואיס קרול" (אליס בארץ הפלאות הוא ספר עם המון מתמטיקה שמסתתרת בתוכו - לואיס קרול או קרל ל. דודג'סון בשמו האמיתי, היה מתמטיקאי די מוכר). 

וזה מה שעולה לי בראש כרגע... 

סוג של "אין לי רשות" או "אין לי זכות" להרגיש. הרגשות שלי צריכים להישאר אצלי. כאלה.

מעין חוסר צניעות כשהאדם מגלה את הדברים האינטימיים שלו (רגשית) גם חשש להיפגע ולא יודעים איך לא לפגוע כשהכל

כך חשוף וגלוי לעין השמש....

זה ממש מרגיש לי משהו פרטי וחשוב, לא כזה שאפשר לשלוף בכל זמן ולפני כל אחד שלא ידע לכבד את זה, להבין ולהתייחס כראוי.

שמבין את החשיבות של הגילוי לב הזה

או מישהו שמזדהה

עם עצמי אני מאד מודעת לתחושות שלי... זה עצם החשיפה 

כחתול זמני, דעתי האובייקטיבית היא:

– דבר ראשון שמחי בכך שיש לך רגשות. יש כאלה שאין להם, ובאסה.

– לא נראה לי שאנשים בכללי כל־כך אוהבים כשנופלים עליהם עם רגשנות בלי קונטקסט מתאים. זה באמת מעיד על חולשה מסוימת: ההבדל בין ילד למבוגר זה שמבוגר יכול להתאפק, לא להפיל על אחרים, להתמודד בעצמו וכן הלאה. או מוטב: לדעת מתי כן ומתי לא, איפה ראוי ואיפה לא. "לכל זמן ועת לכל חפץ".

– כמו ש @נחלת אמרה כמו שלא חושפים את הגוף לכל אחד בכל מצב (טוב יש כאלה שכן ר"ל...) כך גם לא את עמקי הנפש...

תראה מה נחלת ענתה

רגש זה משו שלא תמיד קל לחשוף אותו

במיוחד שזה לא עם אנשים שקל לך להיפתח אליהם

זה נראלי פשוט משתנה בין אדם לאדם ויש גם רמות של גילוי רגשות

(וגם זה שאני גבר זה מתבטא אצלי אחרת, אז אולי אני לא יודע...)

לא רק מגילוי רגשות שלי מול אחרים

גם כשאחרים מגלים רגשות מולי אני מובכת נורא

כמובן מראה אמפתיה והכל אבל מבפנים אני מסמיקה

בלגיטימציה שנותנים לרגשות

גם כאלה עמוקים

כמה חיים איתם בשלום אישית

ואז זה נותן לגיטימציה גם אצל אחרים

וגם ביכולת זיהוי מוקדמת

כי הרגשות נכרים דרך שפת גוף/ טון/ טונציה

ואז כשמישהו משתף בעצם כבר יודעים את הכיוון וזה לא מפתיע 

אם מדברים עליך

וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.

לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.

ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.

דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.

יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.

ועוד הרשימה ארוכה...

החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.

לפי הגמרא, הם לא היו אנשים חיוביים, אפילו מקולקלים...

ואת תוצאות "מהפכנותם" סבלנו וסובלים עד היום...

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.

(בעיקר החוק השלישי)

על מנת לא לייבש את פורום לנ"ו מגולשיו נולדה ההחלטה לאסור כתיבת כל ענייני לנ"ו בצמ"ע כי אז מה עשינו בזה? פשוט העברנו את הטראפיק מפורום א לפורום ב.

גם אם תרצה להקים פורום אחר ותבקש זאת ממשה, הנטיה שלו לרוב תהיה לסרב אלא אם כן תמצא מספר ניקים מכובד שיהיו פעילים בפורום החדש ושהפורום החדש לא ייבש ויפגע בפורום ישן ופעיל יותר.

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

ההורים שלי קונים כאן - קדירה חמה

ופעם שלחו לנו מהמשרה שלי מכאן - סורוצקין - מעדנייה יהודית

בהצלחה!

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

אני במרכז צריך להעביר כמה שעות והייתי צריך להטעין א הפלאפון אז הלכתי לבית אריאלה ונכנסתי לפורמים. קצת מוזר לי להית פה אחרי כל השנים האלה