היה אחד, קדוש עליון, ר' יצחק מוורקא. חבר ורע לר מנחם מנדל מקוצק, ויהי היום, ור' יצחק הסתלק לבית עולמו.
בנו ר' מנדלה, ידע שאבא שלו נפטר, אבל כמו צדיק שהוא בן של צדיק הוא ידע שגם בעולם האמת אבא שלו חי ופועל, והוא תמה למה לא שומעים ממנו משהו מזה...
אז הוא בא לר' מ"מ מקוצק ואמר לו- רבי! אני דואג לאבא שלי הוא לא נגלה לי עדיין בחלום...
אמר לו ר מ"מ, האמת שגם אני חיכיתי לאבא שלך, כל כך תמהתי מכך שהוא אינו דבר איתי עדיין שלא היה לי ברירה אלא לעלות אליו..
ועשיתי עליית נשמה, הגעתי להיכל של הבעש"ט הקדוש; המגיד כל קדושי עליון, שאלתי אותם- ראיתם את ר' איצק'ל והם אמרו לי, הוא היה פה, אבל המשיך...
המשכתי להיכל של הראשונים, רשי, רמבם, וגם שם שאלתי, ראיתם אולי את ר יצחק? ואמרו לי גם, ר איצקל היה פה אבל המשיך...
המשכתי להיכל של הסבוראים, של האמוראים, התנאים כל גדולי עולם, דוד המלך משה אהרון יוסף האבות והאמהות הקדושים, ובכל מקום אמרו לי,
ר' איצקל? הוא היה פה, אבל לא הסכים לעצור, הוא המשיך והמשיך...
עברתי את כל ההיכלות הנוראים-הוסיף לספר ר מנחם מנדל- ובסופם הגעתי ליער חשוך חשוך, נכנסתי אליו למרות הפחד הגדול שהוא משרה, הלכתי בו שעות רבות יער נורא מלא מזיקים ושדים, לקראת קצהו התחלתי לשמוע גלים התקרבתי, והנה אני רואה ים.
גועש, סוער, גלים עד לב השמיים, זועקים, מתפרצים, מתגעגעים שואגים... ועל אבן קטנה באמצע הים אני רואה את ר' יצחק עומד ללא מורא. צעקתי אליו- ר' איצקל! מה אתה עושה שם? ומה זה היה הים הנורא?
ר' איצקל הפנה אלי את מבטו ואמר לי- אתה רואה את הים הזה? זה ים של דמעות עמך בית ישראל...
געוואלד, רצו להכניס אותי לגן עדן לכל ההיכלות הקדושים, אמרתי לכל המלאכים שאני לא אשב בגן עדן ולא אהנה מזיו השכינה, עד שהקב"ה יקיים מה שהבטיח, "ומחה ה' דמעה מעל כל פנים"...
בנו ר' מנדלה, ידע שאבא שלו נפטר, אבל כמו צדיק שהוא בן של צדיק הוא ידע שגם בעולם האמת אבא שלו חי ופועל, והוא תמה למה לא שומעים ממנו משהו מזה...
אז הוא בא לר' מ"מ מקוצק ואמר לו- רבי! אני דואג לאבא שלי הוא לא נגלה לי עדיין בחלום...
אמר לו ר מ"מ, האמת שגם אני חיכיתי לאבא שלך, כל כך תמהתי מכך שהוא אינו דבר איתי עדיין שלא היה לי ברירה אלא לעלות אליו..
ועשיתי עליית נשמה, הגעתי להיכל של הבעש"ט הקדוש; המגיד כל קדושי עליון, שאלתי אותם- ראיתם את ר' איצק'ל והם אמרו לי, הוא היה פה, אבל המשיך...
המשכתי להיכל של הראשונים, רשי, רמבם, וגם שם שאלתי, ראיתם אולי את ר יצחק? ואמרו לי גם, ר איצקל היה פה אבל המשיך...
המשכתי להיכל של הסבוראים, של האמוראים, התנאים כל גדולי עולם, דוד המלך משה אהרון יוסף האבות והאמהות הקדושים, ובכל מקום אמרו לי,
ר' איצקל? הוא היה פה, אבל לא הסכים לעצור, הוא המשיך והמשיך...
עברתי את כל ההיכלות הנוראים-הוסיף לספר ר מנחם מנדל- ובסופם הגעתי ליער חשוך חשוך, נכנסתי אליו למרות הפחד הגדול שהוא משרה, הלכתי בו שעות רבות יער נורא מלא מזיקים ושדים, לקראת קצהו התחלתי לשמוע גלים התקרבתי, והנה אני רואה ים.
גועש, סוער, גלים עד לב השמיים, זועקים, מתפרצים, מתגעגעים שואגים... ועל אבן קטנה באמצע הים אני רואה את ר' יצחק עומד ללא מורא. צעקתי אליו- ר' איצקל! מה אתה עושה שם? ומה זה היה הים הנורא?
ר' איצקל הפנה אלי את מבטו ואמר לי- אתה רואה את הים הזה? זה ים של דמעות עמך בית ישראל...
געוואלד, רצו להכניס אותי לגן עדן לכל ההיכלות הקדושים, אמרתי לכל המלאכים שאני לא אשב בגן עדן ולא אהנה מזיו השכינה, עד שהקב"ה יקיים מה שהבטיח, "ומחה ה' דמעה מעל כל פנים"...
- לקראת נישואין וזוגיות