על הכסא

על המחשב

על המיטה

על הבגדים

על אבא על אמא

על דודה שושי על דודה אתי

על אחים שלי

על אחותי

על אחותי?

על אחותי

על נעמי

על הפלאפון

על הקריה

על חברון

כשאומרים לכם קריה על מה אתם חושבים?

על החד"ר

על הפורום

על זה שיש דלתות לחדרים

תודה שהטוניקה הירוקה היפה היתה קרועה ואז החזרתי ולא היתה עוד אחת במידה שלי ועכשיו יש לנו רק זיכוי בארנק ולא טוניקה ירוקה יפה

תודה שהטוניקה הכחולה לא היתה קרועה גמכן

תודה שאני לבד שם

תודה שיש איתנו אנשים חמודים

תודה שכיף לי

תודה שטוב לי

תודה שהוא היה כאן בשבת

תודה שגם אני הייתי

תודה שהיינו אצל יעל

ושבשבוע אחד היינו בכלכך הרבה מקומות

תודה שבאתי בדיוק ברביעי כשהתכנית היתה

תודה שראיתי את הודיה

ושדיברנו

קצת

תודה שאתמול ישבתי על הספסל והם עברו

תודה שלא הייתי רשומה ללשון

תודה שאיחרתי

ושהגעתי בזמן

תודה שזה נראה כמו שזה נראה ומתנהל כמו שזה מתנהל

תודה שאתה מלמד אותנו איך לא להיות

תודה שאתה נותן לנו כח

תודה שנתת לנו את הרב ארוש

תודה שיש שירים

תודה שאנחנו יודעים מזה התבוננות והי! יש כזה דבר! ביהדות ולא בפסיכולוגיה

תודה שאבא לקח אותי ביום שלישי

תודה שהגענו לתחנה רגע לפני האוטובוס ואבא ראה אותו ועצר

תודה שהוא נסע איתנו

תודה שהגעתי בזמן

תודה שהיו דברים במקסטוק ונתת לי רעיון מה לעשות

תודה שהקלסר מוכן

תודה על השבת

תודה שמרשה ומתן באו בערב

תודה שהם לא היו ביום

תודה שבשבת שעברה התאמנתי על לא לדבר

תודה שהמבחן נדחה

תודה שמתחילים מחר ב9 וחצי

תודה שיש לנו בית בחברון

תודה שהעזתי לומר לו שלא

תודה שכולם ישנים

או לפחות ככה זה נראה

תודה שיש לנו חשמל

ואוכל

תודה שיש לנו כסף למלא את הרב קו

ותודה שהוא נפל לי בטרמפ ביום חמישי

תודה שלפני כמה חודשים היא הוציאה לי בטעות כרטיס חדש ועכשיו יש לי אחד בכל זאת

תודה ששירה עשתה לנו עשר אחוז

ותודה שאתה שולח לנו עוד דברים לעשות חוץ מכאילו ללמוד

תודה שאבא נתן לי כסף

ותודה שאמא אמא

תודה שיש לי עיניים רואות ואוזניים שומעות ופה

ותודה שאתה עוזר לי לסגור אותו לפעמים

ותודה שאפשר לדבר איתך

ותודה שאפשר להודות

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול