הַיּוֹם שִׁבְעָה יָמִים לָעוֹמֶרהמייל האדוםהמייל האדוםחיפושכהה
פורום הורות

בהנהלת:
מכתב פתיחה
ילדה רגישה מאוד-- איך אפשר לעזור לה?מעין חיים
ביתי בת 7 וחצי, ילדה רגישה, נעלבת ונפגעת גם מדברים קטנים. וכשזה קורה פשוט בורחת ומסתגרת- בוכה/כועסת, בחדר או במחבוא אחר.
אני אתן דוגמא: בשבת אחרי האוכל היא ביקשה חטיף והבאתי לה. ואז אחותי הגדולה לקחה חטיף אחר וחילקה למשפחה.זה חטיף שביתי לא מכירה אותו ורצתה לנסות אז ביקשה מאחותי קצת ואחותי אמרה לה שלה יש את שלה ובתגובה לכך ביתי הלכה לחדר בבכי.. אני לא ראיתי מה קרה, רק ראיתי שהלכה לחדר ובוכה. הלכתי אחריה ושאלתי מה קרה והיא הסבירה לי. כ"כ רציתי לתקן את המציאות שהיא תפסיק להתנהג ככה ולברוח מכל התמודדות.
אמרתי לה שמבינה אותה וגם שזה חבל שבגלל כזה דבר היא הולכת לחדר. היא המשיכה לבכות והסתגרה וגם כעסה. שיחררתי וחזרתי להיות עם כולם..
זה קורה הרבה פעמים שמשהו קטן פוגע בה והיא בורחת.
ואני לא יודעת איך לעזור לה להפסיק עם ההתנהגות הלא רצויה הזאת שעלולה לפגוע בה בהמשך בקשרים חברתים.
מבקשת עצה.. מה אפשר לעשות???
מכירה את זה...בת 30
נראה לי שבעיקר כדאי לעזור לה לבטא את הרגש שלה במילים או אפילו באופן אחר - ציור למשל.
נשמע שהיא נבלעת בתוך הרגש שמציף אותה ולא יודעת מה לעשות עם עצמה- אז בורחת.
נזיפה לא ממש תועיל, כמובן.
יותר הבנה- ללכת אליה, שלאט לאט תסביר מה היא מרגישה ואז לחשוב איתה איך היה יכול להיות אחרת ומה היא היתה מרויחה מזה. נניח- אם היתה נשארת ואומרת לדודה שלה שהיא רוצה לטעום את החטיף הזה כי היא לא מכירה אותו, אז יש סיכוי סביר שאכן היא היתה מקבלת טעימה ממנו.
אפשר גם להסביר לה שאחרים לא יודעים מה המחשבות שלה, ולכן צריך להגיד מה שחושבים, כדי שיהיו אותנו.
תודה..מעין חיים
נקודה למחשבה..
פשוט יש הרבה פעמים שהיא נפגעת מבת דודה שהיא פוגענית. ואין כ"כ מה לעשות מול זה כי הדיבורים לא מועילים איתה.
אולי היא פשוט התרגלה לזה משום שזאת התגובה שלה כלפיה?...
לפעמים גם שמסבירים למישהו אין הבנה והקשבה.
אולי זה הרגלבת 30
אבל ילדים הן חכמים וגמישים בדרך כלל.
אם יש ילדה מסוימת שפוגעת בה אז היא מן הסתם מבינה, גם רגשית, שזו רק היא.
ובכל מקרה- לגבי הילדה הפוגענית הייתי מרחיקה ממנה את הילדה באופן מודע, אפילו שזו בת דודה. לא יודעת אם שייך לשתף בזה את אם הילדה, אבל הילדה שלך צריכה להרגיש שאת מגנה עליה. כך נראה לי.
אם היא הסבירה לך,ד.

אז מה שהיה כדאי לעשות, זה לחבק אותה ולהגיד שבאמת לא נעים.

 

אחרי שהזדהית איתה, אפשר לחשוב הלאה.

 

זה שתאמרי שחבל שבגלל "דבר כזה" הולכת לחדר, כמובן לא יעזור בכלום. כי מבחינתה זו סיבה מספיקה. ענין של תחושה (לא חייבים כל פעם לרוץ אחריה, אבל אם כבר היית שם - אז בלי "תוכחה").

 

אם תרגיש חום והבנה - אפשר יהיה לחשוב הלאה.

 

 

ונראה שחסרים קצת נתונים, כדי להבין את ההתנהלות שלה.

הנה, כעת ראיתי שאת כותבת בהמשך שהיא נפגעת פעמים רבות ע"י בת דודה פוגענית. אז צריך לדאוג שהבת דודה הזו לא תתקרב אליה. זו אחריות שלך - אם פוגעת, לא מתקרבת.

אוקיי.. אז אני מבינה..מעין חיים
שאני צריכה להבין אותה במצב הפגוע ולא לשפוט.
בהקשר לבת דודה קצת בעיה להרחיק אותה ממנה כי הן נפגשות הרבה בגלל אילוצים שונים.
אז תהיי על יד. ותעירי מיד לבת דודה.ד.

ממש לא טוב שילד מתרגל שכאשר מישהו מגיע - הוא צריך "לצפות פגיעה".

זאת המציאות, אני לא תמיד לידה..מעין חיים
ונכון שזה לא טוב אבל אין לי כ"כ איך למנוע את זה.
אני גם הייתי ככה עם בדודה שליאליפלא

והייתי נפגעת מאוד מגיל ממש קטן. פשוט תרחיקי אותה או תחזקי אותה במילים טובות לפני שהיא מגיעה.

מבחינתה את אמא שלה והיא תשמח להשתתפות שלך בצערה או בקושי שלה מולה.

היא מתייחסת אליה יפה אז אין סיבה שהיא תקבל יחס אחר ממנה. בעניי אין צורך להצדיק אותה בשום צורה או לגנות את התגובה של ביתך... קשה לה והיא צודקת. אני מבינה את הפחד ממה יהיה אח"כ ביחסים חברתיים אבל יש אנשים שפשוט לא בנויים להישארות במצב חברתי שלא טוב להם וזה בסדר. מותר גם לברוח לפעמיםץ (לפעמים לא תמיד)

אין דבר כזה אין לי איך למנוע את זה.רוקדת בגשם =)אחרונה
אז שהילדה תהיה על ידך. או שתדע לבוא אליך מייד אם הבת דודה אומרת לה משהו, ואת תבואי ותתני לה על הראש. גם אלף פעמים, ובחומרה, ושתפחד ממך ולא תעז להתקרב לילדה כי היא לא תרצה להתעסק איתך.
את אמא. אם את יודעת שיש מישהו פוגעני כלפי הילד שלך זה לא משהו שאפשר פשוט להשלים איתו. זו האחריות שלך
^^^ בדיוק מה שרציתי לכתוב. מחזקת את הנאמר!!אליפלא


לרוב זה משתפר עם הגילאמא, ברוך ה'

היא עוד קטנה. יש ילדות כאלה. לא צריך ללחוץ אותה אלא לתת לה לגדול.

אפשר לעזור לה לשקף מה שהיא מרגישה ומדוע זה פגע בה כל כך, אבל לפעמים אין איך לעזור - פשוט לחכות בסבלנות שהיא תתבגר ותלמד להתמודד עם רגשות של כעס או אכזבה בצורה יותר בוגרת

תודה על העידוד.. וההרגעהמעין חיים
אין על מה..אמא, ברוך ה'

מנסיון , עם הבת המתוקה שלי, כמובן...

היתה נעלבת מכל דבר קטן עד לפני חצי שנה.. היום היא בת 9 ומשהו בה התבגר.

וגם אני הייתי כזו - נעלבתי ובכיתי מכל דבר עד איזה גיל 12 וממש זוכרת את היום בו החלטתי פשוט להפסיק להעלב..

הרגישות לסביבה נשארת - וזה החלק הטוב - אבל לדעת איך לא להתפרק מכל דבר שמישהו אומר או עושה - זה משהו שצריך להפנים אותו כחלק מההתבגרות.

 

וזה לא סותר שאם יש משהו ספציפי עם בת דודה - כדאי לטפל. אבל העלבות מדברים ש"לא צריך להעלב" מהם - אני מאמינה שזה יעבור.

אגב, אם היא תקבל גב חזק בילדות היא תהנה מרגישותאליפלא

חברתית מקסימה ותסתדר מצויין.

בהצלחה ובורכת בילדה רגישה מתנה!

אני הייתי תמיד רגישה בתור ילדההכל מהשם

הייתי נפגעת מאוד מהר... היום אני רואה את הרגישות כמתנה. זה מביא להבנת העולם הרגשי שלך ושל זולתך אבל צריך לשים לב לנתב את הרגישות כל הזמן למקום טוב, לחמלה על השני כי הרבה פעמים אנשים כאלה יכולים להיות מאוד לא נעימים לזולת... הורי כל הזמן אמרו לי שמידות ויחס לזולת זה הדבר הכי חשוב. נתנו מקום לרגש שלי, הבנה והכלה!! מאוד מאוד חשוב. שתדע שתמיד יהיה מי שיחבק אותה... ואחרי שנרגעת לנסות להבין למה בעצם אפשר לא להפגע, בדכ אנשים עושים דברים בלי מחשבה וכו... המסקנה מתוך הוידוי המבולבל שלי היא שבהווה להכיל, לחבק ולנתב למקום חיובי (לחשוב על השני,  לשמח את השני, לנסות לחשוב מה הוא מרגיש ולדעת לסלוח!!!) ולעתיד לשמוח במתנה הזאת...

איזו השגחה שקראתי את מה שכתבת.....ענת אדרת

כי הבת שלך שייכת לחמישית מהאכלוסיה, יחד איתי..... תוכלי לקרוא שני ספרים חשובים בנושא: "ילד רגיש מאד" וגם "אדם רגיש מאד", זה נושא חדש שלא מכירים, אבל נעשים על כך מחקרים, תוכלי לקרוא על החסרונות ובעיקר על היתרונות שהקב"ה חנן אותנו....... לא קל לבת שלך, אבל יש לה הרבה תכונות נהדרות שהיא קיבלה מה', ואני מאחלת לה שהיא תפרח ותצליח!

אכן גם אני אישה רגישה..מעין חיים
מכירה את הספר אדם רגיש מאוד יש לי אותו בבית.
גם אני הייתי נעלבת ומסתגרת שהיתי ילדה.
אבל אצלה זה יותר חזק.
ואני דואגת לה כי מפחדת שתהיה דחויה ולא תשתלב חברתית.
תודה רבה על כל העצות זה מאוד עוזר ומחזק!!@
הילדה הזאת אכן מיוחדתמעין חיים
אומנתית ויצירתית בצורה בלתי רגילה.
ילדה טובה ושמחה בכללי.
שרק לא תרגיש רע אם זה שהיא ככ רגישה!!הכל מהשם

המון המון הכלה!!

נו... אז זה חלק מהאופי שלה.ד.

לא לעשות מזה ענין. להבין, לחבק, לנחם - ולהמשיך הלאה. 

 

ולעבור אח"כ לעניינים משמחים יותר.

 

עם הזמן, תדע לעשות את התהליך הזה לעצמה.

 

ולא לחשוש "מה יהיה"..

סתם שאלה, היא שמאלית?עיניים תכולות
יכול להיות ש -כל זמן

יכול להיות שהיא לא תהיה הכי מקובלת בכיתה. כי בכ"ז - הרגישות... הורים לא יכולים לחסוך את כל הטראומות מילדיהם. אבל הכי חשוב זה לעזור להצמיח אותה לפחות במשפחה ולהרעיף עליה מחמאות כמה הרגישות והתבונה שלה נפלאים. זה ממש חשוב. גם איליין ארון מדברת על זה בספר שלה "אדם רגיש מאוד" שהאנשים הרגישים מאוד שפרחו בבגרותם היו בד"כ אלה שטיפחו את הרגישות שלהם בילדות.

 

בהצלחה!

..א"י לעמ'י
בתור אחת רגישה ..
אני אמנם בת 17 וחציי אבל השאלה למעלה קראה ליי ..
רגש זה דבר בריא מאוד. יש אנשים שבאמת היו מתים לדעת לבכות כזה מהר.
דבר ראשון. תשמחיי שיש לה את הרגש הזה!!
דבר שני. אני חושבת שכדאי לך לדבר איתה מתי שהיא לא בוכה .. ולהסביר לה שאם אומרים לה לא בצורה כמו ה"חטיף" אז היא לא צריכה לקחת ללב ככ..
אני גם הייתי נפגעת מזה בגיל שלי. אבל לא בוכה ..
כן , כי אני רגישה.
הבכי יעבור לה עם הזמן .. באמת.
היא לאט לאט תבין שלבכות תמיד זה לא עוזר. אבל לקחת דברים ללב ככה זה תהליך שצריך לדבר איתה עלזה. כי אם לא יגידו לה אתזה עכשיו היא תמשיך לקחת דברים ללב בכזאת רגישות..
רגש זה דבר טוב, תשמחי בזה!
בהצלחחה רבה!!
וואי זה ממש מזכיר לי אותי בתור ילדה..עיניים תכולות
הייתי נפגעת מהר ורגישה מאוד..לדוגמא- רציתי להצטרף לילדים ששיחקו באיזה משהו בשכונה, ואז הם אמרו לי שלא..אז ישר הייתי רצה משם ומתחילה לבכות..

ניראה לי שזה קשור לחוסר ביטחון עצמי..צורך להיות אהוב ורצוי..וכשאתה מרגיש שאתה לא, אז אתה מתערער..היא מפרשת התנהגויות של הסביבה בצורה שמחזקת את המחשבות שלה על עצמה שהיא לא טובה..

לדוגמא- זה שהבת דודה פוגעת בה- זה משדר לה שהיא לא טובה ולא אוהבים אותה..
זה שאחותך הביאה לכולם ממתק ולה לא- אז היא פחות טובה מכולם ולכן רק לה לא מביאים..

אז היא בוכה ועצובה- כי לא אוהבים אותה מבחינתה..ככה היא רואה את זה מהמבט שלה ומרגישה גם אם מהצד שלכם אתם לטובתה וצודקים..

אני חושבת שהיא צריכה לקבל מהסביבה ובמיוחד מהמשפחה המון אהבה שהיא טובה ורצויה ואהובה ומיוחדת ושאין כמוה בעולם..להחדיר לה יום יום שהיא פשוט וואוו!!! להגיד לה כמה אתם אוהבים אותה ואיך זכיתם בה!
ובע"ה היא תרגיש ביטחון בעצמה, במי שהיא, היא תאמין בזה שהיא טובה ורצויה ואהובה..ואז זה יגרום לה לא להתערער ממה שהסביבה חושבת עליה , לדוגמא מההתנהגות של בת הדודה כלפיה..ומזה שאחותך לא הסכימה לה- היא לא פחות שווה גם אם מביאים לכולם ממתק ולה לא..

שתפנים בצורה מוחלטת וחד משמעית שלא משנה מה אומרים לה , עושים לה..היא שמחה בעצמה וזה לא מוריד מהערך שלה!! היא טובה ואהובה! היא שיא המיוחדת

כשהיא תבין את זה- היא תשמח ולא תתרגש ותתפעל (מלשון להיות נפעלת) ממעשים של הסביבה כלפיה

הצלחה רבה..
יש מה שנקרא טיפול בהוראה מתקנת שזה גם טיפול בסיטואציותנוגהאדר22

של התמודדויות חברתיות

וואו, אני בדיוק מתמודדת עם זה עם הבת שליתמיד ממשיכה

קראתי בשקיקה את כל מה שענו לך. הבת שלי בת 9+ אבל ההתנהגות ממש דומה.

גם לי יש כמה תובנות משלי - 

בהתחלה זה היה מאד מפריע לי, נראה לי שבעומק אני פוחדת עליה, מה יהיה איתה איך היא תתמודד עם החברה ועם החיים כשהיא כזאת רגישה, בוכה מכל דבר קטן, לא מתמודדת, מיד בורחת לחדר שלה ובוכה.

זה היה ממש מתסכל אותי והייתי אומרת לה דברים כמו שאמרת - שהיא צריכה לדעת להתמודד, ןלא ללכת לבכות כי זה לא יעזור לה וכו וכו. כמובן שזה לא היה עוזר והייתי מרגישה רע עם עצמי שאני לא יודעת איך לעזור לה לצאת מזה

 

במשך הזמן והרבה שיחות על זה עם בעלי למדתי להבין, יש לה קושי, היא צריכה הבנה, קבלה, חום. אם יש לה חוסר בטחון עצמי, למדתי להבין שעם תמיכה, אהבה ותחושה שאנחנו עומדים מאחוריה - ככה ייבנה לה הבטחון העצמי. בלי דיבורים, בלי הסברים ובלי תוכחה, רק עם מעשים או דיבורים מחזקים שמראים לה את הטוב שבה עד שתאמין שהיא שווה ומוצלחת.

 

התחלתי לקחת סיטואציות קטנות למשל שראיתי שחברה רצתה לבוא לשחק איתה - העצמתי את זה ואמרתי לה - אני רואה ש X מחפשת את קרבתך, זה בגלל שאת ילדה טובה שנעים לשחק איתה! 

ככה אני מנסה להפיק תועלת מכל מני מצבים קטנים שאני רואה ולשקף לה אותם ע"י שאני מנסחת תכונה טובה שלה ובצורה כזאת היא רוכשת משקפיים חיוביות על עצמי. זה בעצם בונה לה דימוי עצמי חיובי.

 

האמת שהכתיבה פה עוזרת לי לקלוט שהיא בעצם ילדה עם אינטלגינציה רגשית מאד גבוהה ויכול להיות שזה כמו שכתבו פה שבגיל צעיר היא עדיין הולכת לבכות מכל דבר קטן ובתהליך ההתבגרות שלה היא תלמד להתמודד עם זה יותר טוב.

האמת ששמתי לב שבמצבים האלה שהיא הולכת לבכות - אם אני אומרת לה דברים כמו "זה טוב לבכות, זה משחרר" ואני לא נהיית מתוסכלת מזה. אז היא גומרת לבכות יותר מהר ויותר פנויה אחרי זה לשמוע דברים טובים על עצמה, או לנתח קצת ביחד את הסיטואציה שהיתה ולהגיע לתובנות

 

אני מקווה שבעזרת ה' נצליח לבנות לה דימוי עצמי חיובי ואז הרגישות הגבוהה הזאת תהיה מתנה נפלאה.

 

אני מודה לך שהצפת לי את זה

השרשור הזה והכתיבה פה עזרה לי להבין יותר טוב את התהליכים שאני עוברת איתה.

מתנצלת על הנצלו"ש

מקווה שגם הועלתי קצת.

הועלת הרבה.. טוב לשמוע על מישהו במצב דומהמעין חיים
אפשר ללמוד ולהזדהות.. תודה
יפה.בת 30
גם לי יש ילדה כזו והחכמתי ממה שכתבת.
יפה מאד.ד.


רגישות יתרRachel Gabbai
עבר עריכה על ידי Rachel Gabbai בתאריך כ"א בחשון תשע"ח 23:41

היה לי בעל כזה שהוא לא השאיר לי הרבה בררות רק להגיד "היה לי בעל כזה".

צריך לעזור להם בכל צורה כי, כשהם גדלים הם מאמנים שהשני רע ולא טוב,לכן הם צרכים לברוח.

הם מלאים בחרדות שמכרסמים אותם  מבפנים.

בתך, עוד צעירה ולכן את חייבת להעמיד את הבעיה מול עיניך ולעולם אל תגדי לה "אז מה" -"היא אמרה". לא ברור להם מה שברור לך. הם חייבים משענת תומכת מגיל צעיר. .שיחות, משחקים, בקבוצות שונות של ילדים. כדאי שלא תהיה להם חברה אחת טובה בגיל צעיר,  הם נהפכים לתלותים.פוחדים מהפרדה.  שמו לב זה לא עובר לבד.

עצות ממדריכת הוריםנופר לוטווין

הי

קחי את דבריי בערבון מוגבל כי אני לא מכירה את המקרה לעומקו, וחסרים לי פרטים.

 

1. אני מציעה לחשוב האם יש לה מודלינג של התמודדות כזו במצבים דומים... לפעמים הילדים מחקים את ההורים, או אחים גדולים מאד, ובלי לשים לב אנחנו משמשים להם דוגמא לאיך להתמודד, כשבעצם לא הינו רוצים שזה מה שהיא תעשה.

 

2. האם היא תמיד מתמודדת ככה, בכל מסגרת חברתית? אולי זה רק מול מבוגרים? האם גם בבי"ס? האם גם כשאנשים מהמעגל הקרוב אליה ביותר הם אלה שנעלבה מהם?

 

3.זה לא בהכרח רע שהיא בוחרת להרגע בחדר. ויתכן שהיא באמת רגישה. אז מה? למה זו בעיה? אולי זה יתרון? האם היא ילדה שמחה בדרך כלל? מאושרת? טוב לה חברתית? יש לה חברים?

 

4. מהפן ההתנהגותי - לפעמים ילדים עושים דברים קצת כי יוצא להם מזה משהו. לא באופן מודע, אבל אולי נעים לה שאת מחזרת אחריה לחדר כשהיא עצובה ומסתגרת. היתי בוחנת את הנושא של היחסים בינכם-  האם היא מקבלת ממך מספיק יחס גם מחו לסיטואציות האלה? יחס זה אומר זמן איכות, ללא הסחות דעת, בילוי משותף אחד על אחד וכו'. אם בכל פעם שהיא עולה לחדר את מקפידה לרוץ אחרי יתכן וזה הפך אצלה להיות דפוס חוזר שמניב לה רווח פסיכולוגי  - את חברת אמה. אם זה נכון - אפשר לתת לה את זה לא בדרך הזו. לספק את הצורך, תוך כדי שממגרים את ההתנהגות הלא רצויה. ואז להבא כשתעשה כזה דבר -אל תלכי אחריה. כשהיא תצא מהחדר אפשר להגיד לה "היה נראה לי שנעלבת, או שכעסת. כי ראיתי שעלית לחדר להרגע. את רוצה לדבר על זה ?". אם תסרב- הניחי לזה.

בהצלחה

גם אני החכמתי מדברייך... תודה.תמיד ממשיכה


השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד

עד היום לבש ארוך בקיץ,

מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.

אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…

עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה

מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)

לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך


בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…

משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לק"י

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.


ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
לק"י

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

משפחה תורנית מחפשת יישוב קטן, קהילתיbula

עם קליטה פתוחה ודירות להשכרה

אשמח לרעיונות

באיזה אזור?פתית שלגאחרונה
מעון/משפחתון תורני מומלץ בהדר גניםאושי 9
בננו הבכור יהיה בספטמבר הקרוב בין שנה ותשעה חודשים. אנחנו אמורים לעבור להדר גנים, פ"ת. יש למישהו המלצות על מעון/משפחתון תורני ואיכותי?   הרף המינימלי, שתהיה למקום כשרות בשרית למהדרין. 
יש ברחוב בגין מעון חסידימתיכון ועד מעוןאחרונה
שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית
איך נותנים לילדים הרגשת יציבות בתקופה כזאת?מתוך סקרנות

אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.

לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...

,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?

אפשר לשתף את הגננתמענין

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

רעיון, תודהמתוך סקרנותאחרונה
סיר בישול איטיטרכיאדה

בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי. 

שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)

לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.

בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו 

שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.

אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)

בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!

אולי תשאלי בפורום מתכוניםיעל מהדרום
נראה שהיה חסר רוטבחילזון 123אחרונה

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

כשהאיש בעבודה בזמן המלחמהעקרת הבית

בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.

מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?

הוא יודענהג ותיק

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

אם יורשה לי (בתור מי שבעבודה, אמנם מהבית)משה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

משתפים מהלבתהילה 3>אחרונה

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה


אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

שלום מחפשת פסיכיאטר לילדים באיזור מרכזממתקית

או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי

בדרך כלל גם לפסיכיאטרים פרטיים יש מזכירהמתואמת

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

לא נכוןאריק מהדרום
יש לי פסיכיאטר שאני מתכתב איתו בווצאפ ובמייל וזמין בטלפון, הןא מקבל גם באזור המרכז ובזום אבל הוא לא לילדים.
תודה אבל צריכה לילדים.ממתקית

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

זה יפה! ומעניין כמה זה נפוץ...מתואמת
בכל אופן, זה רק אחרי הפגישה הראשונה איתו, לא?
אז זה באמת יפה...מתואמתאחרונה
יש את ד''ר מרים פאסקיןמתיכון ועד מעון

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות

אבל מה הטלפונים? אפשר בפרטי? בבקשה...ממתקית
אין לי בשלוףמתיכון ועד מעון
אבל יש בגוגל, בטוחה שיעלה לך שתכתבי את השמות

אולי יעניין אותך