אז מה שהיה כדאי לעשות, זה לחבק אותה ולהגיד שבאמת לא נעים.

אחרי שהזדהית איתה, אפשר לחשוב הלאה.

זה שתאמרי שחבל שבגלל "דבר כזה" הולכת לחדר, כמובן לא יעזור בכלום. כי מבחינתה זו סיבה מספיקה. ענין של תחושה (לא חייבים כל פעם לרוץ אחריה, אבל אם כבר היית שם - אז בלי "תוכחה").

אם תרגיש חום והבנה - אפשר יהיה לחשוב הלאה.

ונראה שחסרים קצת נתונים, כדי להבין את ההתנהלות שלה.

הנה, כעת ראיתי שאת כותבת בהמשך שהיא נפגעת פעמים רבות ע"י בת דודה פוגענית. אז צריך לדאוג שהבת דודה הזו לא תתקרב אליה. זו אחריות שלך - אם פוגעת, לא מתקרבת.

ממש לא טוב שילד מתרגל שכאשר מישהו מגיע - הוא צריך "לצפות פגיעה".

והייתי נפגעת מאוד מגיל ממש קטן. פשוט תרחיקי אותה או תחזקי אותה במילים טובות לפני שהיא מגיעה.

מבחינתה את אמא שלה והיא תשמח להשתתפות שלך בצערה או בקושי שלה מולה.

היא מתייחסת אליה יפה אז אין סיבה שהיא תקבל יחס אחר ממנה. בעניי אין צורך להצדיק אותה בשום צורה או לגנות את התגובה של ביתך... קשה לה והיא צודקת. אני מבינה את הפחד ממה יהיה אח"כ ביחסים חברתיים אבל יש אנשים שפשוט לא בנויים להישארות במצב חברתי שלא טוב להם וזה בסדר. מותר גם לברוח לפעמיםץ (לפעמים לא תמיד)

היא עוד קטנה. יש ילדות כאלה. לא צריך ללחוץ אותה אלא לתת לה לגדול.

אפשר לעזור לה לשקף מה שהיא מרגישה ומדוע זה פגע בה כל כך, אבל לפעמים אין איך לעזור - פשוט לחכות בסבלנות שהיא תתבגר ותלמד להתמודד עם רגשות של כעס או אכזבה בצורה יותר בוגרת

מנסיון , עם הבת המתוקה שלי, כמובן...

היתה נעלבת מכל דבר קטן עד לפני חצי שנה.. היום היא בת 9 ומשהו בה התבגר.

וגם אני הייתי כזו - נעלבתי ובכיתי מכל דבר עד איזה גיל 12 וממש זוכרת את היום בו החלטתי פשוט להפסיק להעלב..

הרגישות לסביבה נשארת - וזה החלק הטוב - אבל לדעת איך לא להתפרק מכל דבר שמישהו אומר או עושה - זה משהו שצריך להפנים אותו כחלק מההתבגרות.

וזה לא סותר שאם יש משהו ספציפי עם בת דודה - כדאי לטפל. אבל העלבות מדברים ש"לא צריך להעלב" מהם - אני מאמינה שזה יעבור.

חברתית מקסימה ותסתדר מצויין.

בהצלחה ובורכת בילדה רגישה מתנה!

הייתי נפגעת מאוד מהר... היום אני רואה את הרגישות כמתנה. זה מביא להבנת העולם הרגשי שלך ושל זולתך אבל צריך לשים לב לנתב את הרגישות כל הזמן למקום טוב, לחמלה על השני כי הרבה פעמים אנשים כאלה יכולים להיות מאוד לא נעימים לזולת... הורי כל הזמן אמרו לי שמידות ויחס לזולת זה הדבר הכי חשוב. נתנו מקום לרגש שלי, הבנה והכלה!! מאוד מאוד חשוב. שתדע שתמיד יהיה מי שיחבק אותה... ואחרי שנרגעת לנסות להבין למה בעצם אפשר לא להפגע, בדכ אנשים עושים דברים בלי מחשבה וכו... המסקנה מתוך הוידוי המבולבל שלי היא שבהווה להכיל, לחבק ולנתב למקום חיובי (לחשוב על השני,  לשמח את השני, לנסות לחשוב מה הוא מרגיש ולדעת לסלוח!!!) ולעתיד לשמוח במתנה הזאת...

כי הבת שלך שייכת לחמישית מהאכלוסיה, יחד איתי..... תוכלי לקרוא שני ספרים חשובים בנושא: "ילד רגיש מאד" וגם "אדם רגיש מאד", זה נושא חדש שלא מכירים, אבל נעשים על כך מחקרים, תוכלי לקרוא על החסרונות ובעיקר על היתרונות שהקב"ה חנן אותנו....... לא קל לבת שלך, אבל יש לה הרבה תכונות נהדרות שהיא קיבלה מה', ואני מאחלת לה שהיא תפרח ותצליח!

המון המון הכלה!!

לא לעשות מזה ענין. להבין, לחבק, לנחם - ולהמשיך הלאה. 

ולעבור אח"כ לעניינים משמחים יותר.

עם הזמן, תדע לעשות את התהליך הזה לעצמה.

ולא לחשוש "מה יהיה"..

יכול להיות שהיא לא תהיה הכי מקובלת בכיתה. כי בכ"ז - הרגישות... הורים לא יכולים לחסוך את כל הטראומות מילדיהם. אבל הכי חשוב זה לעזור להצמיח אותה לפחות במשפחה ולהרעיף עליה מחמאות כמה הרגישות והתבונה שלה נפלאים. זה ממש חשוב. גם איליין ארון מדברת על זה בספר שלה "אדם רגיש מאוד" שהאנשים הרגישים מאוד שפרחו בבגרותם היו בד"כ אלה שטיפחו את הרגישות שלהם בילדות.

בהצלחה!

של התמודדויות חברתיות

קראתי בשקיקה את כל מה שענו לך. הבת שלי בת 9+ אבל ההתנהגות ממש דומה.

היה לי בעל כזה שהוא לא השאיר לי הרבה בררות רק להגיד "היה לי בעל כזה".

הי

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).