אז מה שהיה כדאי לעשות, זה לחבק אותה ולהגיד שבאמת לא נעים.

אחרי שהזדהית איתה, אפשר לחשוב הלאה.

זה שתאמרי שחבל שבגלל "דבר כזה" הולכת לחדר, כמובן לא יעזור בכלום. כי מבחינתה זו סיבה מספיקה. ענין של תחושה (לא חייבים כל פעם לרוץ אחריה, אבל אם כבר היית שם - אז בלי "תוכחה").

אם תרגיש חום והבנה - אפשר יהיה לחשוב הלאה.

ונראה שחסרים קצת נתונים, כדי להבין את ההתנהלות שלה.

הנה, כעת ראיתי שאת כותבת בהמשך שהיא נפגעת פעמים רבות ע"י בת דודה פוגענית. אז צריך לדאוג שהבת דודה הזו לא תתקרב אליה. זו אחריות שלך - אם פוגעת, לא מתקרבת.

ממש לא טוב שילד מתרגל שכאשר מישהו מגיע - הוא צריך "לצפות פגיעה".

והייתי נפגעת מאוד מגיל ממש קטן. פשוט תרחיקי אותה או תחזקי אותה במילים טובות לפני שהיא מגיעה.

מבחינתה את אמא שלה והיא תשמח להשתתפות שלך בצערה או בקושי שלה מולה.

היא מתייחסת אליה יפה אז אין סיבה שהיא תקבל יחס אחר ממנה. בעניי אין צורך להצדיק אותה בשום צורה או לגנות את התגובה של ביתך... קשה לה והיא צודקת. אני מבינה את הפחד ממה יהיה אח"כ ביחסים חברתיים אבל יש אנשים שפשוט לא בנויים להישארות במצב חברתי שלא טוב להם וזה בסדר. מותר גם לברוח לפעמיםץ (לפעמים לא תמיד)

היא עוד קטנה. יש ילדות כאלה. לא צריך ללחוץ אותה אלא לתת לה לגדול.

אפשר לעזור לה לשקף מה שהיא מרגישה ומדוע זה פגע בה כל כך, אבל לפעמים אין איך לעזור - פשוט לחכות בסבלנות שהיא תתבגר ותלמד להתמודד עם רגשות של כעס או אכזבה בצורה יותר בוגרת

מנסיון , עם הבת המתוקה שלי, כמובן...

היתה נעלבת מכל דבר קטן עד לפני חצי שנה.. היום היא בת 9 ומשהו בה התבגר.

וגם אני הייתי כזו - נעלבתי ובכיתי מכל דבר עד איזה גיל 12 וממש זוכרת את היום בו החלטתי פשוט להפסיק להעלב..

הרגישות לסביבה נשארת - וזה החלק הטוב - אבל לדעת איך לא להתפרק מכל דבר שמישהו אומר או עושה - זה משהו שצריך להפנים אותו כחלק מההתבגרות.

וזה לא סותר שאם יש משהו ספציפי עם בת דודה - כדאי לטפל. אבל העלבות מדברים ש"לא צריך להעלב" מהם - אני מאמינה שזה יעבור.

חברתית מקסימה ותסתדר מצויין.

בהצלחה ובורכת בילדה רגישה מתנה!

הייתי נפגעת מאוד מהר... היום אני רואה את הרגישות כמתנה. זה מביא להבנת העולם הרגשי שלך ושל זולתך אבל צריך לשים לב לנתב את הרגישות כל הזמן למקום טוב, לחמלה על השני כי הרבה פעמים אנשים כאלה יכולים להיות מאוד לא נעימים לזולת... הורי כל הזמן אמרו לי שמידות ויחס לזולת זה הדבר הכי חשוב. נתנו מקום לרגש שלי, הבנה והכלה!! מאוד מאוד חשוב. שתדע שתמיד יהיה מי שיחבק אותה... ואחרי שנרגעת לנסות להבין למה בעצם אפשר לא להפגע, בדכ אנשים עושים דברים בלי מחשבה וכו... המסקנה מתוך הוידוי המבולבל שלי היא שבהווה להכיל, לחבק ולנתב למקום חיובי (לחשוב על השני,  לשמח את השני, לנסות לחשוב מה הוא מרגיש ולדעת לסלוח!!!) ולעתיד לשמוח במתנה הזאת...

כי הבת שלך שייכת לחמישית מהאכלוסיה, יחד איתי..... תוכלי לקרוא שני ספרים חשובים בנושא: "ילד רגיש מאד" וגם "אדם רגיש מאד", זה נושא חדש שלא מכירים, אבל נעשים על כך מחקרים, תוכלי לקרוא על החסרונות ובעיקר על היתרונות שהקב"ה חנן אותנו....... לא קל לבת שלך, אבל יש לה הרבה תכונות נהדרות שהיא קיבלה מה', ואני מאחלת לה שהיא תפרח ותצליח!

המון המון הכלה!!

לא לעשות מזה ענין. להבין, לחבק, לנחם - ולהמשיך הלאה. 

ולעבור אח"כ לעניינים משמחים יותר.

עם הזמן, תדע לעשות את התהליך הזה לעצמה.

ולא לחשוש "מה יהיה"..

יכול להיות שהיא לא תהיה הכי מקובלת בכיתה. כי בכ"ז - הרגישות... הורים לא יכולים לחסוך את כל הטראומות מילדיהם. אבל הכי חשוב זה לעזור להצמיח אותה לפחות במשפחה ולהרעיף עליה מחמאות כמה הרגישות והתבונה שלה נפלאים. זה ממש חשוב. גם איליין ארון מדברת על זה בספר שלה "אדם רגיש מאוד" שהאנשים הרגישים מאוד שפרחו בבגרותם היו בד"כ אלה שטיפחו את הרגישות שלהם בילדות.

בהצלחה!

של התמודדויות חברתיות

קראתי בשקיקה את כל מה שענו לך. הבת שלי בת 9+ אבל ההתנהגות ממש דומה.

היה לי בעל כזה שהוא לא השאיר לי הרבה בררות רק להגיד "היה לי בעל כזה".

הי

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....