גם לי יש כמה תובנות משלי - 

בהתחלה זה היה מאד מפריע לי, נראה לי שבעומק אני פוחדת עליה, מה יהיה איתה איך היא תתמודד עם החברה ועם החיים כשהיא כזאת רגישה, בוכה מכל דבר קטן, לא מתמודדת, מיד בורחת לחדר שלה ובוכה.

זה היה ממש מתסכל אותי והייתי אומרת לה דברים כמו שאמרת - שהיא צריכה לדעת להתמודד, ןלא ללכת לבכות כי זה לא יעזור לה וכו וכו. כמובן שזה לא היה עוזר והייתי מרגישה רע עם עצמי שאני לא יודעת איך לעזור לה לצאת מזה

במשך הזמן והרבה שיחות על זה עם בעלי למדתי להבין, יש לה קושי, היא צריכה הבנה, קבלה, חום. אם יש לה חוסר בטחון עצמי, למדתי להבין שעם תמיכה, אהבה ותחושה שאנחנו עומדים מאחוריה - ככה ייבנה לה הבטחון העצמי. בלי דיבורים, בלי הסברים ובלי תוכחה, רק עם מעשים או דיבורים מחזקים שמראים לה את הטוב שבה עד שתאמין שהיא שווה ומוצלחת.

התחלתי לקחת סיטואציות קטנות למשל שראיתי שחברה רצתה לבוא לשחק איתה - העצמתי את זה ואמרתי לה - אני רואה ש X מחפשת את קרבתך, זה בגלל שאת ילדה טובה שנעים לשחק איתה! 

ככה אני מנסה להפיק תועלת מכל מני מצבים קטנים שאני רואה ולשקף לה אותם ע"י שאני מנסחת תכונה טובה שלה ובצורה כזאת היא רוכשת משקפיים חיוביות על עצמי. זה בעצם בונה לה דימוי עצמי חיובי.

האמת שהכתיבה פה עוזרת לי לקלוט שהיא בעצם ילדה עם אינטלגינציה רגשית מאד גבוהה ויכול להיות שזה כמו שכתבו פה שבגיל צעיר היא עדיין הולכת לבכות מכל דבר קטן ובתהליך ההתבגרות שלה היא תלמד להתמודד עם זה יותר טוב.

האמת ששמתי לב שבמצבים האלה שהיא הולכת לבכות - אם אני אומרת לה דברים כמו "זה טוב לבכות, זה משחרר" ואני לא נהיית מתוסכלת מזה. אז היא גומרת לבכות יותר מהר ויותר פנויה אחרי זה לשמוע דברים טובים על עצמה, או לנתח קצת ביחד את הסיטואציה שהיתה ולהגיע לתובנות

אני מקווה שבעזרת ה' נצליח לבנות לה דימוי עצמי חיובי ואז הרגישות הגבוהה הזאת תהיה מתנה נפלאה.

אני מודה לך שהצפת לי את זה

השרשור הזה והכתיבה פה עזרה לי להבין יותר טוב את התהליכים שאני עוברת איתה.

מתנצלת על הנצלו"ש

מקווה שגם הועלתי קצת.

צריך לעזור להם בכל צורה כי, כשהם גדלים הם מאמנים שהשני רע ולא טוב,לכן הם צרכים לברוח.

הם מלאים בחרדות שמכרסמים אותם  מבפנים.

בתך, עוד צעירה ולכן את חייבת להעמיד את הבעיה מול עיניך ולעולם אל תגדי לה "אז מה" -"היא אמרה". לא ברור להם מה שברור לך. הם חייבים משענת תומכת מגיל צעיר. .שיחות, משחקים, בקבוצות שונות של ילדים. כדאי שלא תהיה להם חברה אחת טובה בגיל צעיר,  הם נהפכים לתלותים.פוחדים מהפרדה.  שמו לב זה לא עובר לבד.

קחי את דבריי בערבון מוגבל כי אני לא מכירה את המקרה לעומקו, וחסרים לי פרטים.

1. אני מציעה לחשוב האם יש לה מודלינג של התמודדות כזו במצבים דומים... לפעמים הילדים מחקים את ההורים, או אחים גדולים מאד, ובלי לשים לב אנחנו משמשים להם דוגמא לאיך להתמודד, כשבעצם לא הינו רוצים שזה מה שהיא תעשה.

2. האם היא תמיד מתמודדת ככה, בכל מסגרת חברתית? אולי זה רק מול מבוגרים? האם גם בבי"ס? האם גם כשאנשים מהמעגל הקרוב אליה ביותר הם אלה שנעלבה מהם?

3.זה לא בהכרח רע שהיא בוחרת להרגע בחדר. ויתכן שהיא באמת רגישה. אז מה? למה זו בעיה? אולי זה יתרון? האם היא ילדה שמחה בדרך כלל? מאושרת? טוב לה חברתית? יש לה חברים?

4. מהפן ההתנהגותי - לפעמים ילדים עושים דברים קצת כי יוצא להם מזה משהו. לא באופן מודע, אבל אולי נעים לה שאת מחזרת אחריה לחדר כשהיא עצובה ומסתגרת. היתי בוחנת את הנושא של היחסים בינכם-  האם היא מקבלת ממך מספיק יחס גם מחו לסיטואציות האלה? יחס זה אומר זמן איכות, ללא הסחות דעת, בילוי משותף אחד על אחד וכו'. אם בכל פעם שהיא עולה לחדר את מקפידה לרוץ אחרי יתכן וזה הפך אצלה להיות דפוס חוזר שמניב לה רווח פסיכולוגי  - את חברת אמה. אם זה נכון - אפשר לתת לה את זה לא בדרך הזו. לספק את הצורך, תוך כדי שממגרים את ההתנהגות הלא רצויה. ואז להבא כשתעשה כזה דבר -אל תלכי אחריה. כשהיא תצא מהחדר אפשר להגיד לה "היה נראה לי שנעלבת, או שכעסת. כי ראיתי שעלית לחדר להרגע. את רוצה לדבר על זה ?". אם תסרב- הניחי לזה.

בהצלחה

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.