מעצבן קצת..
היה יום קורעעע באולפנה 
התבטלו 4 שעות, אולפנה מסטולה.
ודנו על כל מיני נושאים (נוער גבעות, בייני"שים, קידוש ה', קרליבך, אינטרנט רימון וכו..)
מבחןןן
עוד לימודים
השתחררתי
קונות מתנה ליום הולדת של חברה מחרר...
חוזרת לאולפנה
מדרשההה
למדנו הכוזרי והיה ממש משמעותי
ואזז
כל הבלחיות התכנסו, התחלנו לריב על מי תיקח את המטפחת שלי ותשים כיסוי ראש.
ולפתע **** המטורפת שפכה עלי כוס מים, מפה לשם יצא שעשינו מלחמת מים באולפנה והיה קורעע
וואו. היה יום ממש מצחיק וטוב ברוך הה!!
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
