שוב נעזוביחידי
ונפסיק להיות פתטיים וליפול שבי להזיות.

זה מתסכל.
ריקנות של לילה.

אין לי זכות שבעולם להיות מתוסכל ולהתלונן.
כי הכל טוב.
ויש מי שסובל.
וכואב.
באמת.

ויש מי שגם לברוח אין לו לאן.
ולכאוב אין לו עם מי.

מחר מתחילים מסכת מכות.
בעזרת ה' נצליח.

תהום של תהיות וספקות.

מתי *?
ומתי *?
ומתי *?

אני רוצה יותר מדי דברים.
לפחות חלק מהם מוצדקים.

(התחושה הזו של למה אני סתם כותב פה וגוזל את תשע עשרה השניות שיתבזבזו למי שיקרא את זה).

(ידעתי ש* לא טוב לי. אז מה).
(יש לך כל זכות שבעולם.ענבל
בס"ד

כאב של אחרים לא מבטל את כאבנו אנו.
מותר לך לכאוב, מותר לך להתעצב, מותר לך. אין מה לכעוס על עצמך בגלל זה. זה הכי טבעי, הכי אנושי והכי לגיטימי בעולם.

אתה לא גוזל לנו כלום. ראיתי תגובה שלך בשרשור אחר וממש רציתי להגיד לך שאני שמחה לקרוא אותך שוב, אפילו שזה לא היה יותר מחמש מילים.
טוב שאתה פה, אתה לא גוזל כלום.

ב"הצלחה ממש)
(לפעמיםיחידי
אני מכניס את עצמי למצבים שכמעט ברור לי שטוב לא יצא מהם ובסוף אני מתלונן או סתם מתוסכל. זה לא הכי מוצדק.

|מתלבט אם לכתוב טונות של שנאה עצמית ומוותר|
אני מבולבל עכשיו מדי בשביל לכתוב מדוייק.
תודה על הכל).


(קוראים לזה-ענבל
בס"ד

בן אדם.
לא כל דבר צריך להיות מוצדק.
גם דברים לא מוצדקים הם מותרים.
חוץ מזה שגם אם זה ברור לך, אני בטוחה שאתה לא עושה דווקא כדי שיהיה לך רע.
אנחנו אנושיים, אנחנו עושים גם דברים בידיעה שטוב כנראה לא ייצא מזה. פשוט כי זה אנחנו.
אנחנו לא רק שכל, אנחנו לא רובוטים. יש בנו הרבה מעבר, לטוב ולמוטב.
אנחנו בכל מקרה שמחים לקרוא אותך ופה גם בשביל זה.

אתה יכול לכתוב כמה שנאה עצמית שתרצה, אנחנו תמיד נתנגד לה.
זה לא יעזור כרגע, אבל זה יעזור בעתיד.
יהיה בסדר בע"ה.
מוזמן לכתוב כשיתחשק לך. מוזמן אפילו לתייג אם זה בשרשור אחר.
אין על מה. לעונג לי.)
תודה!יחידי
באמת.
ענבלאחרונה
..עיגול שחור

 

 

 

 

 

(אותה שאלה עוברת לי בראש .

למה אני עושה את זה שוב ושוב 

פפף .

זה ממשיך מחר ילד)

(בטח)יחידי
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך