סיכום- אם אין לך היכרות מוקדמת, אני מציע להימנע.

יש פה קצת הרבה מעבר ל"לא לטעמי".

יש כאן כמה שאלות-

האם זו גישה תורנית אצלו?

האם זו גישה תורנית אצלך?

עד כמה את מוכנה להתפשר?

המצב של פתיחות לתרבות הוא מצב שיש לו שני צדדים-

תפיסה דתית שזה בסדר ולגיטימי או לחילופין, גישה של בינוניות בתחום התרבותי מבחינה דתית.

אם זו גישה דתית, יש לכם שפה משותפת בנושא, אמנם יש לכם חילוקי דעות, אבל יש לכם שפה משותפת.

אם זו בינוניות- זה כבר מצריך התבוננות רחבה יותר איפה הבינוניות משפיעה.

כלל האצבע בנושא הזה הוא שאת לא מתחתנת איתו על דעת זה שהוא ישתנה. ולכן את צריכה לחשוב

אם הוא חושב ככה ומאמין ככה ומחנך ככה את עצמו- איזה בית יהיה לכם?

האם את מוכנה שהילדים שלך יראו סרטים ויראו בזה משהו לגיטימי ו"כשר"?

אלו שאלות קשות אבל נצרכות. 

מצד האמת אפשר לגשר על הרבה דברים-ועושים את זה, גם אם תתחתני עם בחור כלבבך, תצטרכו לגשר

על המון נושאים. 

יותר מזה- האם נוח לך להיות במקום שאת מרגישה "יותר" ממנו בצד הדתי? לא תמיד זה נוח...

האם את מוכנה להיות מושפעת מהתכנים שהוא מביא? 

אם היה לכם קשר כלשהו וכבר יש רגשות וכו' - זה משהו אחד.

אם אין קשר, לדעתי חבל להיכנס למקום הזה.

ברגע שלשניכם יש תפיסה דתית חזקה - אתם יכולים לדון ולשמוע מתוך התפיסה הדתית.

גם במקום שלא מסכימים יש הערכה על החשיבה ועל הרצון המשותף.

זו שפה משותפת וערך משותף, שאולי יש חוסר הסכמה איך לבטא אותו, אבל מסכימים על הערך.

אם אין לו ערך כזה של להיות דתי חזק(ולא משנה כרגע דרך הביטוי)- אז אין שפה משותפת, אין על מה לדון.

בקשר לאופי- יש הרבה אנשים עם סוגי אופי שונים. אלא אם כן יש סיבה שסוג האופי שטוב לך לא יהיה גם

בעולם הדתי שלך- אין סיבה לחפש אותו דווקא במקומות אחרים.

צריך התאמה מבחינה דתית.

נושא הדת הוא דבר שתיפגשי אותו באופן יומיומי כך שצריך לקחת אותו בחשבון כמו אופי

אז תוותרי על זה...

הפערים ההשקפתיים גדולים למדי, כך נשמע, וחבל להיפגש על דעת זה שאולי תצליחו לגשר ביניהם...

(באופן אישי אני סבורה שב"בליינד דייט" יש חשיבות קודם לפרטים ה"טכניים" של ההתאמה, ורק אח"כ בודקים את ההתאמה הנפשית ואת ההתאמה באופי).

אלא עד כמה אתם נותנים חופש. עד כמה אתם באים בגישה של לבוא ללמוד מהשני, ועד כמה אתם באים להשליט את דעתכם על הבן-זוג. עד כמה אתם יש בכם חוסר שיפוטיות כלפי עולם אחר. בקיצור, עד כמה אתם מסוגלים להתגמש. 

ביני ובין בעלי היו השקפות עולם שונות. אני באתי מרקע אקדמי והוא היה אברך בהר המור.

אני ראיתי סרטים (ועדיין רואה) בכיף וגם טיילתי בחול, והוא ראה פעם אחת "האושפיזין" בקולנוע ומעבר לזה כלום. גם ממש לא בא לא על חו"ל. כשיצאנו אני סנטתי בו על זה שהוא לא מכיר את העולם והוא ענה באיזו בדיחה משלו. לא הפריע לי בכלל שהוא לא מאותו רקע כמו שלי ונראה לי שגם לו זה לא הפריע.

אבל..

אנחנו חיים בהרמוניה כי יש בינינו צחוק והבנה וגמישות. התורה שלו לא חונקת אותי, להיפך אני נהנית לשמוע כמה הוא יודע וכמה עולמו עסוק בתורה, והוא גם רואה איתי לפעמים סרטים. הוא אמנם לא "מת" על זה, אבל הוא התרגל מידי פעם.

בקיצור,

תמיד יכולה להיות מחלוקת. אם זה הרגלי סדר וניקיון, אם זה הרגלי כספים למיניהם, אם זה הרגלים חברתיים. גם השקפות עולם שהם לא מי-יודע-מה מאותה הסירה גם יכולות להתנגש. זו יכולה להיות אחת מהנקודות הנפיצות. אבל השאלה היא מי האנשים בתוך הזוגיות ולא מהן ההשקפות.

קודם כל- חדשה בפורום הזה, אך חשוב לי לציין שעקבתי אחרי הרבה מהצד.  פורום חבל"ז,  אפשר לומר כמעט ממכר.

אז לדעתי ולפי מה שקרה לי -  בעלי יותר פתוח ממני בהרבה קטעים,  דומים למה שכתבת.

גם התלבטתי על הנושא של המשך הקשר.  אבל הסבירו לי שבשבילי עצמי,  זה לא ממש אמור להפריע,  וגם אם כן אפשר תמיד לדבר, ללבן וכו'.  לדוג' מה שקרה אצלינו שהפריע לי מאוד שמדבר על בנות אחרות על הבגדים שלהם וכד',  פשוט יום אחד כשיצאנו לאכול הסברתי לו כמה זה מפריע לי והחלטנו מאז שגם כשבא לו מאוד להסתכל על מישהי / להגיד משהו,  אז שלא יגיד לי כלום, שיחשוב על זה בלב.  ובאמת מאז הנושא הזה פשוט לא עלה.

בקשר לחינוך הילדים,  אז תכלס מי שנמצא יותר עם הילדים, זו בד"כ האימא.  האבא גם נמצא איתם הרבה אבל לא בצורה כזו שהילדים יקחו אותו כ"כ בדוגמה אישית...  אני רואה הרבה זוגות שהאבא פתוח יותר והאימא סגורה יותר והילדים נראים מעולה ומתנהגים בסדר ממש לפי דרך האימא. 

אני אפילו רואה בזה יתרון,  אצל ההורים שלי,  זה גם ככה שאבא שלי הרבה יותר פתוח מאימא שלי,  ואנחנו גדלנו בצורה כזו שמבחינת הרוחניות אימא שלי החליטה, וגדלנו ובהתחנכנו בדרך שלה.  אבל הייתה לנו מהצד פתיחות כזו- כמו לדעת לקבל ולכבד אנשים אחרים אפילו שהם בסגנון שונה מאיתנו וכו'.

מהבעל. טבע האישה בדר"כ שמחפשת בבעלה דמות להערצה והישענות. אם היא לא מעריכה אותו משהו בסיסי בזוגיות נפגם.

אצלינו היה קצת פערים הפוכים - שבעלי היה יותר חזק ממני ובגלל שתמיד הערצתי אותו (מהמון בחינות, לא רק מהבחינה הדתית אבל בהחלט מהבחינה הדתית והתורנית גם, מאד) אז במשך הזמן יצא שאני יותר התקרבתי לרמה הרוחנית שלו ולא להפך.

כיום אני הרבה יותר חזקה מבחינה דתית מהמשפחה שלי כי הושפעתי מאד מבעלי. 

בעיני זה תהליך חיובי וחשוב. אני מרוצה מאיך שזה התפתח

אבל ברור שלא בונים זוגיות מתוך כוונה לשנות או להשתנות. צריך לדעת שמה שאנחנו רואים מולינו כעת - זה הבנאדם. לא מתחתנים על מנת לשנות אותו.

אני לא מבין על סמך מה כל הדחיפה והעידוד של אנשים פה בפורום..

אם את רואה מראש שבפער הדתי יש הבדלים - זה יצוף, ובעוצמה במהלך הנישואים.

השאלה היא מי ילך לקראת מי. או שהוא ידרדר אותך, או שאת תצליחי לחזק אותו.

זה נטו הימור.

לחשוב שתתחתנו וזה לא ישנה - זה שטויות!

אגב, בכללי, שתדעי שכשמישהו רואה סרטים בבית - זה מתכון לבעיות. לפי מה שאת מתארת, אין לך רצון שתהיה אוירה כזו זולה בבית, אז מדוע שהוא יכניס סרטים ויצפה בהם בבית? ואם את חושבת שתצליחי לגרום למישהו שרואה סרטים ותוכניות להפחית - את טועה. הוא פשוט יצפה ללא ידיעתך.

למה להיכנס לדבר כזה מלכתחילה?  אם את יראת שמיים, ויש לך דרך אמת - למה להוריד את עצמך? הרבה פעמים הבעל הוא נותן הטון בבית מבחינת מנהגים והרגלים - למה בכלל להכניס דבר כזה לבית?

ראוי לך אדם דתי, שיודע מה החשיבות של שמירת העיניים, ומבין את הערך של "לא לצאת מהארץ". לא להתייאש! את תמצאי מישהו כזה! אל תורידי את עצמך ברמה בגלל זה. חבל על כל עבודת ה' שבנית בך!

נכון שכמה נתנו לך דוגמאות שדווקא הלך טוב אבל אני בטוח שגם להם לא הלך בקלות (במבט לאחור ברור שזה השתלם להם אבל ב"לייב" היה לא קל)

אם הזיווג שלך הוא ככה אז לה' יש דרכים להפגיש בניכם. אם שמת לב לזה וכנראה מפריע לך אז אולי זה לא הזיווג

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

תלוי מי הקבוצה, כל אחת לוקחת הביתה או משהו שיוצר קולז

לרב זה על קנווס, עם מדבקה צובעים ומסירחם את המדבקה אז יוצא לכולן יפה ..

אפשר להזמין דברים ספציפיים.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).