שתטען שאני סגורה בתוך עצמי.
שתטען שאני לא משתפת אותה במה שעובר עליי.
שתטען שהיא מודאגת.
שתטען שהיא ממש רוצה לעזור לי ולא יודעת איך.
שתטען שהיא חושבת שזה יעשה לי טוב ושאני צריכה את זה.
שתטען כמה שבא לה.
אותי זה מעצבן.
שיחות עם מורות זה פיכ
שתטען שאני סגורה בתוך עצמי.
שתטען שאני לא משתפת אותה במה שעובר עליי.
שתטען שהיא מודאגת.
שתטען שהיא ממש רוצה לעזור לי ולא יודעת איך.
שתטען שהיא חושבת שזה יעשה לי טוב ושאני צריכה את זה.
שתטען כמה שבא לה.
אותי זה מעצבן.
שיחות עם מורות זה פיכ
היא לא יצאה מרוצה משיחה הזאת.
כי שתקתי מידי לדעתה.
שתקתי. נכון. אבל גם אמרתי לה מילה פה מילה שם.
היא הייתה נחמדה בזה שהיא כיבדה את זה למרות שהיא אמרה שהשתיקה הזאת אומרת המון.
אבל להרוס לי יום היא בהחלט הצליחה
אבל ס/זה ירגע בקרובפוסעתלא נחמד לי לראות אותה.
קשה לי.
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)