הולך, עושה עקבות של שביל. יורד טרסה, עושה מדרגות, עולה ויורדדופקסוחבקודחמבריגתוקעמסמרים, עושה בית.
מנכש אדמה, עושה לו גינה.
בנאדם הולך על ההר, דרדרים שניכש מתאספים אחריו לערימה, מדליק אש, מניח פינג'אן.
בנאדם הולך על ההר, נהיה לו ישוב,
אבל הוא רק רצה
ללכת על ההר.
נהיה לו יישוב, מחליט: מטרה, מחליט: דרך, מחליט: חלום. מגשים.
בנאדם הולך ביישוב שהקים, שומע טרקטורים בין הבית לשדה, יורד לדבר, מוצא את עצמו חוסם ושלטים.
אומרים: כביש, אומרים: מגרשים, אומרים: יחידות דיור. לא אומרים: ארץ ישראל.
מטפס, מטפס, מוכה, נגרר בשלוליות של גריז, בנאדם
נעצר.
בנאדם מורחק מביתו שלו, מגינה, מטרקטורים,
רק רצה
ללכת על ההר.
גרונו כבר הצטרד מלצעוק על הטרקטורים, ידיו עייפו מלאחוז בשלטים, צלעותיו שבורות, שריריו דואבים, רוחו הולכת ומצטמקת, דרכו נמוגה באובך כבד, חלומו נגנז, אין סימן לגשם.
בנאדם נאחז
בנוסטלגיה.
(נוסטלגיה, כך אומרות הבריות, ניתנה לשוטים.
הבריות מורות עליו באצבע, נדות לבנאדם בראשן; עמלו ודמו שזרע כאן, ילדו הבכור, אויבים שגירש מן ההר ושדותיו---
אין די בנוסטלגיה כדי לעצור יחידות דיור.
לו רק היו שפתיו יכולות עוד לדובב, להסביר:
א-רץ יש-ר א-ל - - -
ודאי - משיבות הבריות - עיר גדולה, מליווון תושבים.)
- לקראת נישואין וזוגיות