לא מסוגלת
לא מסוגלת
פיצוחיתאני קוראת את החתימה שלך פעמיים-----
נחל
טוב נו..בהתחלה חשבו שזה מישהי מהשנה של אחותי, וסבא שלי היה באמצע ללמד שם. אמר שאין עם מי לדבר והיה לחוץץ.
מלחיץ שאנשים עושים את זה.
מלחיץ שאנשים צעירים עושים את זה.
מלחיץ שאנשים שמכירים עושים את זה.
באמת צריך גאולה.
טוב נו..נורא.
ועם כל ההרצות בווצאפ. מחריד.
לא מובן מאליו שכולן בסדר.
מכירה 2 שפשוט לא רצו לשמוע כלום וסגרו תפאל או שהוא נתקע להם (מסמינר א) ושהם פתחו גילו שההורים התקשרו כמה פעמים ושלחו מלא הודעות....----
היא פשוט היתה בדאגהההה ולא רצתה להלחיץ עוד יותר תהורים (זה היה עניין של דקות אבל משמועתיות)
היתה בהיסטיה או בכתה אז קימער מיד אחר כך התקשרה אליהם
-אחת מהם-
ואל תדון את חברך![]()
![]()
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)