ראיתי שרע לי שם אז עזבתי. לא הולך למקום שרע לי. מבחינתי, זה היה דבר מאוד קשה לעשות אבל עשיתי

בתור מי שהתקשתה להסתגל למקומות עבודה, גם כשמקום העבודה מעולה מהרבה מאוד בחינות - אני לגמרי מבינה אותך. מה שיכול לעזור מאוד לדעתי במצב שלך הוא להיזכר בכל פעם שקשה בזמניות של כל זה. פשוט לזכור שזה רק עוד כמה חודשים, וזהו. בסוף הכל עובר, ואת תהיי גאה בעצמך שעמדת בזה בכבוד בשביל לפרנס את עצמך ואת המשפחה שלך.

בנוסף תנסי להבין מה גורם לך לסבול בעבודה, ולשנות את התפיסה שיוצרת את הרגשות האלה. לסבול מאוד זו תגובה קיצונית למקום עבודה שבו סביר להניח שלא מתעללים בך. כשאני כותבת ״תגובה קיצונית״ אני לא מזלזלת חלילה - כי חוויתי דברים דומים - אני רק אומרת שלתפוס את הנקודות שגורמות לזה יכול לעזור בלנסות למוסס או לרכך אותן לפחות, כשתוכלי להסביר לעצמך למה ראיית המציאות שלך לא לגמרי נכונה בהקשרים הרלוונטיים. אולי שיחה עם מישהו קרוב ומבין תוכל לעזור. 

ולבסוף - לנסות לשמח את עצמך בדברים שלא קשורים לעבודה. לבד או עם בעלך או חברות, לצאת, לטייל, ללכת לים, לשמוע מוזיקה, לקרוא, לרקוד, לצייר, קניות... - מה שעושה לך טוב!

לבכות קצת זה בסדר גמור - אולי אפשר בשירותים? ואם לא - אז בבית תוכלי לשחרר את זה.

אני בטוחה שיהיה רק טוב! זה מצב זמני מאוד, ואת תתגברי עליו וגם תרגישי יותר טוב בקרוב.

והיי, שיהיה בשעה טובה! בקלות ובשמחה, ובידיים מלאות 

נ.ב. - לגבי ההתנגשות עם המצפון - לא בטוחה שהבנתי. העבודה עצמה מתנגשת עם הערכים המוסריים שלך? או שפשוט להיות במקום שלא טוב לך בו מתנגש עם מה שאת חושבת שנכון עבורך? אם מדובר באפשרות הראשונה אז זה נשמע כמו נושא קצת מורכב יותר, שכמובן תלוי בפרטים שאין בהודעה שלך.

הי לך,

אני כ"כ כ"כ כ"כ מבינה אותך..

גם לי הייתה עכשיו תקופה קשה מאוד ומסובכת בעבודה,  עד שפשוט החלטתי עם בעלי שהצעד הכי נכון יהיה פשוט לעזוב.   למרות שזה היה מקום עבודה יחסית יציב, עם משכורת נחמדה וכו'  פשוט החלטתי שלא שווה לסבול אפילו יום אחד במקום שלא טוב לך בו...  אפילו שאנחנו עכשיו בתכנון היריון (בע"ה ), אז אני מעדיפה לבצע את הצעד הזה..

שיהיה לך המון המון הצלחה!!!

תצחשבי עכשיו על כל הימים שהיו, ועברו עם כ"כ הרבה סיבוכים ועצבים ובסופו של דבר פשוט עברו...

רק בקשה ממני- אל תביאי הביתה לבסעלך את כל הצרות והסכסוכים שהיו לך בעבודה לא מגיע לו לעבור את זה...  במיוחד גם שיש דברים שבאמת לא שוה לבכות עליהם,  ולדעתי הראשון מהם זו העבודה...

אז המון הצלחהלך,  שולחת חיבוק..

וגם אגב, רציתי לומר שאני חדשה פה בפורום.  עקבתי אחריו הרבה מאוד זמן,  ועכשיו החלטתי גם להשתתף...

אז תמשיכו להיות מה שאתם...

סוג של "אין לי רשות" או "אין לי זכות" להרגיש. הרגשות שלי צריכים להישאר אצלי. כאלה.

מעין חוסר צניעות כשהאדם מגלה את הדברים האינטימיים שלו (רגשית) גם חשש להיפגע ולא יודעים איך לא לפגוע כשהכל

כך חשוף וגלוי לעין השמש....

זה ממש מרגיש לי משהו פרטי וחשוב, לא כזה שאפשר לשלוף בכל זמן ולפני כל אחד שלא ידע לכבד את זה, להבין ולהתייחס כראוי.

שמבין את החשיבות של הגילוי לב הזה

או מישהו שמזדהה

עם עצמי אני מאד מודעת לתחושות שלי... זה עצם החשיפה 

כחתול זמני, דעתי האובייקטיבית היא:

– דבר ראשון שמחי בכך שיש לך רגשות. יש כאלה שאין להם, ובאסה.

– לא נראה לי שאנשים בכללי כל־כך אוהבים כשנופלים עליהם עם רגשנות בלי קונטקסט מתאים. זה באמת מעיד על חולשה מסוימת: ההבדל בין ילד למבוגר זה שמבוגר יכול להתאפק, לא להפיל על אחרים, להתמודד בעצמו וכן הלאה. או מוטב: לדעת מתי כן ומתי לא, איפה ראוי ואיפה לא. "לכל זמן ועת לכל חפץ".

– כמו ש @נחלת אמרה כמו שלא חושפים את הגוף לכל אחד בכל מצב (טוב יש כאלה שכן ר"ל...) כך גם לא את עמקי הנפש...

(בעיקר החוק השלישי)

על מנת לא לייבש את פורום לנ"ו מגולשיו נולדה ההחלטה לאסור כתיבת כל ענייני לנ"ו בצמ"ע כי אז מה עשינו בזה? פשוט העברנו את הטראפיק מפורום א לפורום ב.

גם אם תרצה להקים פורום אחר ותבקש זאת ממשה, הנטיה שלו לרוב תהיה לסרב אלא אם כן תמצא מספר ניקים מכובד שיהיו פעילים בפורום החדש ושהפורום החדש לא ייבש ויפגע בפורום ישן ופעיל יותר.

אם מדברים עליך

וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.

לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.

ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.

דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.

יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.

ועוד הרשימה ארוכה...

החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.

לפי הגמרא, הם לא היו אנשים חיוביים, אפילו מקולקלים...

ואת תוצאות "מהפכנותם" סבלנו וסובלים עד היום...

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

ההורים שלי קונים כאן - קדירה חמה

ופעם שלחו לנו מהמשרה שלי מכאן - סורוצקין - מעדנייה יהודית

בהצלחה!

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

זה:

שאלה בתור אחד שחדש פה יחסית.. | ערוץ 7 

ומהמשך השרשור הנ"ל

זה מרגיש לי כמעט כמו לפגוש דינוזאור 🤪

אח שלי נהרג במלחמה ומשם החיים הלכו והדרדרו. נקווה שעוד עשור אהיה במקום טוב יותר

אני מנגן עכשיו את אצלינו בגן וחושב עליך,

עצוב

העולם הבא הוא מציאות על תדר אחר.

בטח נורא טוב לו שם. ובעז"ה, הוא עוד יחזור. הלוואי ובקרוב.

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

אני במרכז צריך להעביר כמה שעות והייתי צריך להטעין א הפלאפון אז הלכתי לבית אריאלה ונכנסתי לפורמים. קצת מוזר לי להית פה אחרי כל השנים האלה