אני ממליצה בחום לקרוא דברים שכתבה בנושא ד"ר צילי פז וולק. אני מעתיקה את דבריה לכאן כמו שהם כדי לא לעוות, למרות שהם לקוחים מדיון אחר ומתייחסים לדברים שנאמרו לפניהם. הטענה שהיא מגיבה לה דומה מאוד למה שאת כתבת, שפירות זה סוכר וסוכר בלי הגבלה זה לא בריא (כן, ראיתי שסייגת שזה לא כמו מממתקים, בכל זאת לדעתי הציטוט רלוונטי כאן):
המומחים המרואיינים לא ממש מבחינים בין סוכר בפירות וסוכר במזון מעובד
זה באמת מעצבן וגם אותי זה מכעיס. אני נתקלת בזה ממש כל הזמן ובכל מיני רמות זו פשוט גישה מאוד מיושנת לתזונה. היא הולכת יד ביד עם הרתיעה והאזהרות משומן באשר הוא.
מן גישה כזו של כל השומנים אותו דבר, כל הסוכרים אותו דבר וכו'... (גם לא כל החלבונים אותו דבר, אגב).
אני אסביר לך קצת על התיאוריה ואז אסביר לך למה אין לי הפניות מדעיות בשבילך.
אז ככה...
יש לנו חמישה סוגי סוכר: פרוקטוז, סוכרוז (שילוב של חצי חצי פרוקטוז וגלוקוז), גלוקוז, סיבים ואלכוהול.
בגישה הזו שקראת יש מידה של צדק וזה לא שהיא מופרכת לגמרי, כי כאשר הסוכר מגיע למצב של גלוקוז, אז סוכר הוא סוכר הוא סוכר.או במילים אחרות - גלוקוז הוא גלוקוז הוא גלוקוז.
אבל לא כל הסוכרים מגיעים למצב הזה. ומי שלא, למשל הפרוקטוז, נמצא באחוזים גבוהים מאוד בפירות מן הסתם.
ולכן הטעות המרכזית במה שקראת היא באמירה השערורייתית שרוב הסוכר בתפוח הוא סוכרוז (שמתפרק לגלוקוז ופרוקטוז), ולכן יצא ממנו בעיקר גלוקוז, מה שהופך אותו לזהה לסוכר שולחני.
זה פשוט שקר שלא ברור לי איך בעל מקצוע מעיז להגיד, ועוד על תפוח שהוא אחד הפירות בעל הערך הגליקמי הנמוך ביותר.
בתפוח רוב הסוכר (כמעט 60%) הוא פרוקטוז, קצת פחות מ 20% הוא סוכרוז (שבתוכו יש 50% שהוא בעצם פרוקטוז) וקצת יותר מ 20% הוא גלוקוז. זה חשבון פשוט, נכון? וזה לא סתם "רוב" אלא רוב גדול של כמעט 70%.
וזה כך ברוב הפירות, גם אם לא בדיוק בשיעורים האלה, ולכן הם נחשבים למשהו שמקפיץ רק במעט מאוד את האינסולין.
אכן יש בהם סיבים, מה שמקטין מאוד את השפעת הגלוקוז שבתוכם, ויש בהם בעיקר פרוקטוז, שמתנהג אחרת בגוף, מתפרק בכבד, ולא משפיע על האינסולין בכלל, בניגוד לגלוקוז.
ועוד חלק חשוב שזוכה להתעלמות בכל פעם שמפרקים מזון לאבות המזון ושוכחים לחבר מחדש - בפירות יש שפע ויטמינים ומינרלים שקשורים גם לעיכול שלהם עצמם וגם למצב הגוף הכללי. בסוכר מוסף אין שום דבר מזה.
(אני רוצה להוסיף שהדברים שלה מתחדדים ביתר תוקף אם הפירות עומדים בהשוואה ללחם / פיצה, שהערך הגליקמי שלו גבוה מאוד, אפילו אם הוא חצי מלא).
(ואני מנצלת את ההזדמנות להמליץ לקרוא אותה עוד. זה האתר שלה (באנגלית) וזה בלוג ישן (בעברית))
עוד דבר: כתבת "כל פרי שתקחי לדוגמה תראי שיש בו משהו שאם אוכלים ממנו יותר מדי זה לא טוב" - זה כנראה נכון, אבל השאלה מה הכמות המומלצת. גם מים שצורכים מהם יותר מדי יכולים לגרום להרעלת מים, אבל לא נגביל בגלל זה לשתי כוסות ביום, נכון? באותה מידה אני בטוחה שלהגביל למשל לתפוז אחד ביום (ועל אחת כמה וכמה אם ההגבלה היא לפרי הדר אחד ביום) זה לא רצוי. לעניות דעתי כמות מוגזמת תהיה פי כמה וכמה גדולה מזה, אבל לצערי אני לא ממש יודעת להגיד כמה.
)