האדם האמיתיתקוות עולמים

לאחרונה היה כאן דיון על מעשית בן המלך ובת הקיסר , מעשיה חשובה מאד שכמעט ולא מדברים עליה ולא עוסקים בה.

 

המעשיה הזאת חשובה מאד, היא מגלמת בתוכה את כל הטבע והתכלית והמהות של העבודה הרוחנית והמדרגות.

 

אוקיי, אז אמרנו שבת הקיסר עושה מה שהיא רוצה, לא כפופה לשום רעיון או חוק, ולא נותנת לשום דבר להגביל את הרצון שלה. ודווקא על ידי זה נפתרות כל הבעיות, והכל בא על מקומו.

 

אבל אם אנחנו מסתכלים על המציאות , אנחנו רואים שמי שהופך להיות אדם אמיתי, משלם מחירים כבדים מאד.

 

אדם שמתנהל וחי בצורה כנה, אמיתית, פשוטה, הופך להיות רדוף ושנוא. אנשים שונאים אותו, כי הוא עושה מה שהוא רוצה, וזה מאד מפריע להם. הנוכחות שלו מפריעה להם, הנוכחות שלו מלחיצה אותם, כי הם גם היו רוצים להיות כמוהו, לנהוג כמוהו. רק שהם מדחיקים, הם מפחדים, גם אם היו רוצים, הם לא היו יודעים איך לעשות את זה.

 

איך אדם חי חיים אמיתיים, ובכל זאת ממשיך לחיות ולהתקיים בחברה, בין בני אדם, בלי לחוות סבל ואומללות?

 

אנחנו אומרים שהאמת משחררת, שהאמת מביאה גאולה, אבל אנחנו רואים שכל מי שדבק באמת משלם מחיר כבד, אנחנו רואים שאפילו הצדיקים והנאורים עשו פשרות וויתורים, ושיקרו לתלמידים ולציבור שלהם, שהיה טיפש ונבער.

 

רובנו חיים בחושך נוראי, לא יודעים הנאה מה היא. חיים באי שפיות, במתיחות, בסבל, באומללות, לא יודעים  אפילו מה זה חיים אמיתיים ומה זו הנאה אמיתית. נדמה לנו שאנחנו יודעים, נדמה לנו שאנחנו חיים.

 

אנשים כל כך רגילים לחושך ולשקר, שהם מתעצבנים וכועסים על כל מי שמסרב לשקר להם, כל מי שמסרב לשחק את המשחקים הקטנוניים והמטופשים שלהם, כל מי שמסרב ללכת בעקבות החוקים והכללים שלהם.

 

תראו כמה אנשים משקרים בעבודה שלהם, כי הם מפחדים. יש להם חשבונות לשלם, יש להם ילדים, יש להם משכנתות, ואם הם יפסיקו לשקר, הם יאבדו את העבודה שלהם, הם ישלמו את המחיר.

 

נראה לי שהמעשיה הזאת באה ללמד אותנו שצריך דרך חדשה, שהיא לא נשית ולא גברית, היא לא כפופה לא לחסד ולא לדין.

 

הדרכים המקובלות של עבודה רוחנית נכשלו, אף דרך לא הייתה מושלמת. בכל דרך אנשים עדיין המשיכו לסבול.

 

חלק מהאנשים איבדו את כח הרצון שלהם, איבדו את האסרטיביות ואת השאיפות שלהם. הפכו להיות מאד כנועים ורכים ועדינים. הם התחילו לבטל את הרצון שלהם לא רק כנגד אלוהים והתכניות שלו, אלא גם נגד בני האדם.

 

הפכו להיות הפקר, עלה נידף ברוח, הניחו להכל לקרות, הניחו לכולם לכפות עליהם את הרצונות שלהם, והם המשיכו לוותר, המשיכו להכנע, עד שזה גרר תוצאות הרסניות.

 

זו הייתה הדרך של היראה, של האישה. כל דבר שאדם מתעסק ובא איתו במגע, חלק מהמהות שלו והטבע שלו נדבק באדם. כשאדם הולך ביראה, הוא הופך להיות נשי. לא מדובר רק באישיות ובתכונות, אלא גם בשינויים פיזיים , גופניים. שינויים ברמת האסטרוגן, שינויים במיניות, שינויים בקול.

 

ונשים לכל אורך ההיסטוריה דוכאו וסבלו, וככל שהעולם הפך להיות גברי יותר , גס יותר, אלים יותר, כך הן סבלו יותר ויותר. הן ידעו טוב מאד שמנצלים אותן, שמשתמשים בהן, שמדכאים אותן, אבל הן המשיכו לוותר, עד שאנחנו רואים שהייתה שבירת כלים היסטורית, והיום העולם כולו וגם הנשים הופכים להיות יותר ויותר גבריים, והעולם הפך להיות יותר גברי - מבוסס על כוחניות ועל אגו חזק.

 

זה כמו בספר של דוד פוגל 'חיי נישואים.' הגיבור של הספר הוא מאד פאסיבי. יש לו את היכולת לראות היטב אל הכוונות הפנימיות של האנשים מסביבו, הוא רואה ומבין היטב איך משתמשים בו ומנצלים אותו, הוא צופה את הכל מראש. הפאסיביות שלו בסוף מביאה לידי כך שהוא מאבד את השפיות שלו ומבצע רצח.

 

מה שנשים שכחו זה שהגברים לא יכולים בלעדיהן, כמו שאלוהים לא יכול בלי האדם. האדם לא צריך תמיד לבטל את הרצון שלו נגד הרצון של אלוהים, ולהיות תמיד כפוף לתכנית שלו. אלוהים צריך את האדם , כי הוא זה שעושה את העבודה שלו בעולם הזה. בלי נשים אין המשכיות, אין יישוב של העולם, אין סדר.

 

הדרך של היראה כשלה, כי אנשים איבדו את כח הרצון שלהם , ונרמסו ונדרסו על ידי ההמון הגס והנבער. אנחנו לא חיים בעולם הגון וישר, לאנשים אין בושה ואין הגינות. הדרך כשלה.

 

הדרך של החסד כשלה.  אדם רצה לחיות חיים טבעיים, פשוטים, אמיתיים, לא להיות כפוף לחוקים ולכללים מטופשים.

 

אבל החברה לא יכולה לאפשר את זה את זה לאדם, בלי לגנות אותו , להוקיע , להרוג. הוא מהווה איום, מהווה סכנה.

 

כשמגבילים את האדם, כשגורמים לו להדחיק ולהסתיר ולחשוש, באופן טבעי נוצר סבל, נוצר ייאוש. מתוך הייאוש הזה האדם מאבד את המקום שלו בעולם ובחברה, בין אנשים. הוא לא מסוגל לסבול אותם, לא מסוגל לחיות ביניהם. השפה היא שונה, הפערים הם גדולים מדי.

 

שום דרך לא שלמה, שום דרך לא מובילה לפתרון ולגאולה.  הסבל עדיין נשאר, השקר עדיין נשאר , גם אם אדם אמיתי.

 

אז איזו דרך המעשיה מנסה ללמד אותנו, מה המפתח?

אין מריבה בין הגולם לבין הפרפרetamary
רבי נחמן היה אדם אמיתי.
הוא באמת לא חשב שאדם אמיתי חייב לחיות במאבק.
הוא רצה לראות את האדם האמיתי נולד, את האנשים האמיתיים מבצבעים מתוך ההמון , ולדעתו ההוויה החסידית, הייתה הכרחית להתפתחות.

החסיד המאמין אינו האדם האמיתי, אבל הוא הגולם ככל שהאדם האמיתי הוא הפרפר.
והגולם חיוני, למרות שהוא שונה מאוד מפרפר.

החוזרים בתשובה רגילים למריבות, רגילים למחלותק. קודם הם רבים עם ההרים שלהם, אחר כך עם החברים אחר כך עם הרבנים.
אבל הפרפר לא רב עם הגלמים. הוא מבין אותם ועף לדרכו.
טרם הגעת להבנה אמיתיתקוול

הדרך היא הכרחית כל עד לא הגעת.

 

הדרך של בת הקיסר היא דרך ללא דרך, כי היא האדם השלם והאמיתי.

 

או שטרם סיימת לשחק את אותם משחקים קטנוניים ומטופשים. ואז על מי בדיוק אתה מנסה לעבוד, ומה אתה בדיוק מנסה להשיג?

 

המאבק והסבל נוצרים כתוצאה מהחלוקות שאתה עושה.  החלוקה קיימת רק בתודעה שלך.

 

אמת ושקר, טוב ורע, גבר ואישה, אלו מושגים שכליים. אתה גם גבר ואתה גם אישה. אתה גם אדם ואתה גם חיה. בטח למדת את זה בחסידות. הכל בשורש הוא אחד, והכל משתלשל מעילה לעלול. כולנו באנו מן האור.

 

אתה חושב שאתה אמיתי, אתה חושב שאתה הגון, אבל מה שאתה קורא לו הגינות ואמת אלו רק הגבלות והגדרות שאתה נתת והמצאת. ההגדרות מגבילות את החיים , ומשום כך אתה סובל.

 

גם שקרים והצהרות שווא יכולים להיות אמת מוחלטת, הכל תלוי באיכות של הפה שאומר אותם. אבל אתה לא מסוגל להבין זאת.

 

בן אדם, עד לא הבנת שאתה חולם על האלוהים שלך, שאתה חולם על המאבקים שלך, שאתה חולם על האחרים? הם כולם חלק מהחלום שלך.

 

אם אתה רוצה להתקיים בעולם הזה שבו קיימים טוב ורע מוחלטים, שבו קיימים גורלות , שבו קיימים אחרים, המשך לך.

תהיה מוכן לשלם את המחירים, וקח אחריות על הבחירה הזאת. זה אפשרי להכניס רעל למערכת. זה אפשרי לשלוט עליו ולמנוע ממנו להתפשט רק לפרק זמן קצוב. מספיק שתזכור זאת.

 

אתה מסכן. הנבערות של האדם הרסה אותך. לעולם לא תוכל לחזור לתפקוד מלא, לעולם לא תממש את מלוא הפוטנציאל שלך.

 

יש בך איבר שאיבד את התפקיד והמקום הטבעי שלו. השכל. השכל הטפילי שלך גוזל אנרגיה וחיות מאיברים אחרים , ולא מועיל לך או לעולם.

 

היה לי חבר אחד שהתאמן לריצת 100 מטרים. הוא סיפר לי שההתחלה קשה לו. לפני הריצה יש לו דמיונות ותמונות שהוא נופל , נפצע, שובר את הרגל או את היד. הדמיונות והתמונות האלה היו הקרנות של השכל, השכל תמיד מפחד. ומן הסתם שהתמונות והדמיונות האלה גרמו לו לרוץ בחוסר תשוקה, בחוסר להיטות, בצורה בינונית.

 

ככה אתה גם חי את החיים שלך. הפחד משתק אותך. הפחד גורם לך לחיות בצורה בינונית, מנוונת, למרוח את החיים שלך.

 

האפשרות לפול תמיד קיימת. אבל אסור שהאפשרות הזאת תמנע מאיתנו לטפס , להיות בתנועה. זו המשמעות של להיות אדם מודרני. להיות בתנועה, להתקדם הלאה תמיד, בכל מחיר.

 

לא צריכים לחיות הרבה. לא צריך להיות הרבה זמן בעולם הזה או להתעכב בתחנות. מקומות, אנשים, דרכים – אלו רק אמצעים ותחנות. תחנות חולפות ביעף. אתה רכבת.

 

אתה יכול לקחת מה שאתה צריך לקחת ב50 שנות קיום. עכשיו אתה יכול. ואתה גם יכול לחיות 100 שנים של חיים בינוניים, מנוונים, נפולים. אבל אז תצטרך להתגלגל שוב, אותם דברים ימשיכו ללכת איתך, הם ימשיכו להופיע , במקומות שונים, בפרצופים שונים. אבל אלו יהיו אותם הדברים.

 

האגו שלך חושב שהוא לא צריך אף אחד, האגו שלך חושב שהוא יכול להצליח לבד.

 

אני מציע לך להושיט יד לעבר היד שמושטת לך. יש לך סיכוי , יש לך אפשרות, עכשיו זה אפשרי. לא בטוח שזה יהיה אפשרי בעתיד.

 

כל עד אתה ממשיך לפחד ולהתמהמה, אתה תמשיך להיות בינוני. היד מושטת לך, היד מושטת לך כבר זמן רב. אתה ממשיך לנוע במעגלים. מפחד לקחת את הסיכון, מפחד להשליך את הצואה שאתה קורא לה חיים, שאתה מחזיק בידך.

 

ידו של רבי נחמן מושטת לך, ידו של אושו מושטת לך, ידו של בודהה. זה אותו אדם, אותה מודעות.

 

זו היד שלך. אם לא תקח אותה עכשיו, תצטרך להמתין ולבזבז חיים רבים, עד ששוב תהיה לך ההזדמנות.

איזה ניק גאוני.etamaryאחרונה
גם התוכן נפלא, אבל הניק "קוול" גורם לי להוריד מקנאה.
הילולת רבנו הקדושאשר ברא
מחפשת מקומות שעושים הילולה לרבנו עם עזרת נשים..
באיזה איזור בארץ?ברגוע
ירושליםאשר ברא
תבדקי על "חוט של חסד"שלג דאשתקד
בעבר היו עושים שמחה גדולה כיאה לחסידי ברסלב. הייתי שם לפני כ20 שנה וזה לא היה בישיבה בשמואל הנביא אלא במקום אחר (והרב ברלנד היה חוגג עם חסידיו במתחם של ישיבת עץ חיים, במרכז העיר). בקיצור כנראה בשל ריבוי המשתתפים הם שוכרים מקומות גדולים שיתאימו לאוכלוסייה
לא רוצה שום קשר לברלנדאשר ברא
התכוונתי לומרשלג דאשתקדאחרונה
שזה בערך מה שעשו הברסלבים. אני מתאר לעצמי שמי שאז הלך לרב ברלנד, היום נמצא אצל הרב הרוש וכדו.
געגועצאצא

וואי אני לא מאמין שאני לא באומן...

יש בי רצון מטורף להיות שם עכשיו

ישר כוח על הזכות להיות בארץ ישראלפשוט אני..
שתזכה שרבנו יזמין אותך אליו בקרוב ממש!אשר בראאחרונה
אומן ראש השנההרשפון הנודד

מי כבר סגר כרטיס ומי עוד עובד על זה?

סבסוד נסיעה לאומן בפעם הראשונהMza
שלום לכולם, בעבר היו כאלה שמסבסדים נסיעה לאומן למי שנוסע בפעם הראשונה)אני נסעתי לפני הרבה שנים עם סבסוד מלא) עכשיו בעלי גם רוצה לנסוע (בפעם הראשונה) ואני מחפשת מי שיסבסד לו.. מכירים מישהו כזה?
מחפשת שיעורים בליקוטי מוהר"ןרק להידבק בצדיק

היי
אני מחפשת סדרת שיעורים בליקוטי מוהרן שמסודרת לפי הסדר של התורות שאפשר לשמוע אותם וללמוד איתם את הס"ק
אם מישהו מכיר רב שיש לו שיעורים אני אשמח לשמוע..
תודה!

ממליץ לקנות דיסק אונקי שיעורים של הרב טייכנרמבקש אמונה

אני קניתי לא מזמן, עולה 180 שקל, ולדעתי, שווה כל שקל!  על כל ליקוטי מוהר"ן מסודר, וגם על חגים.

מסביר הכל ממש יפה וברור ומוריד את הכל למעשה

אני גם חיפשתי שיעורים על הספר מהאינטרנט ולא מצאתי, עד שגיליתי את זה באתר "ברסלב נייעס" 

 

יש שם שיעורים שלו לשמיעה ישירה אבל לא הכל. את יכולה לשמוע ולשפוט אם זה מתאים לך 

להלן קישור שיש בו גם שיעור וגם פרטים על הדיסק אונקי

תורה ה' תניינא 'תִּקְעוּ אֱמוּנָה': שיעור מפי הגר"ש טייכנר #01 |♪ » ברסלב נייעס

 

תודה!רק להידבק בצדיק

השיערים הולכים גם לפי הסדר של התורות?

 

כן. הכל מסודר שם בתיקיותמבקש אמונהאחרונה
אשמח אם אפשר לקשר אותישאלה.אחת

למשאית/ וואן , של נחמנים, עם רמקולים והכל. בשביל חבר.

תודות מראש.

תבוא בזמן רגיל כל ערב למרכזית קשה לפספסכְּקֶדֶםאחרונה
אשמח לשמוע מכם על הסיפור הנלצע

לפני שאשלח אגיד מה שאלתי  ובקשתי.


1 - אשמח לפירוש לסיפור. מה הנמשל?

2- שאלה שתופיע בסוף הסיפור .


וֹד שָׁמַעְתִּי מֵהָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁשָּׁמַע בְּשֵׁם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁסִּפֵּר מָשָׁל לְעִנְיַן מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְדַבֵּר עִם אֲנָשִׁים בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וְזֶהוּ. פַּעַם אַחַת הָיָה גְּבִיר גָּדוֹל שֶׁהָיוּ לוֹ כַּמָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת. עָשָׂה הֶעָשִׁיר הַנַּ"ל פְּקֻדָּה וְאָמַר כָּל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִלְווֹת מָעוֹת יָבוֹא אֶצְלוֹ וְהוּא יַלְוֵהוּ מִסְּתָמָא הָיוּ עַל זֶה בַּעֲלָנִים [קוֹפְצִים] הַרְבֵּה וּבָאוּ אֶצְלוֹ אֲנָשִׁים הַרְבֵּה וְלָווּ אֶצְלוֹ מָעוֹת. וְהַגְּבִיר הַנַּ"ל הָיָה אֶצְלוֹ פִּנְקָס עַל כָּל הַנַּ"ל. פַּעַם אַחַת לָקַח הַפִּנְקָס בְּיָדוֹ וְהִתְחִיל לְעַיֵּן בּוֹ וְרָאָה שֶׁהוֹצִיא הַרְבֵּה מָעוֹת מְאד עַל עֵסֶק הַהַלְוָאוֹת וְאֵין אִישׁ שָׁם עַל לֵב שֶׁיָּבוֹא לְהַחֲזִיר וְלִפְרעַ לוֹ מַה שֶּׁלָּוָה מִמֶּנּוּ. מִסְּתָמָא חָרָה לוֹ עַל זֶה, וְהָיָה לוֹ עַגְמַת נֶפֶשׁ. בְּתוֹךְ הַלּוֹוִים הַנַּ"ל הָיָה אִישׁ אֶחָד שֶׁלָּוָה גַּם כֵּן אֵצֶל הַגְּבִיר וְאִבֵּד וְהִפְסִיד הַמָּעוֹת בְּאֵיזֶה מַשָּׂא וּמַתָּן עַד שֶׁלּא הָיָה לוֹ מִמָּה לִפְרעַ חוֹבוֹ וְהָיוּ לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִזֶּה. הַיְנוּ שֶׁהָאִישׁ הַנַּ"ל הָיָה לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִזֶּה שֶׁאֵין לוֹ לִפְרעַ חוֹבוֹ. וְהִתְיַשֵּׁב הָאִישׁ הַנַּ"ל בְּדַעְתּוֹ, שֶׁעַל כָּל פָּנִים צָרִיךְ לְהִתְרָאוֹת פָּנִים עִם הַגְּבִיר וּלְסַפֵּר לוֹ כָּל לִבּוֹ, בַּאֲשֶׁר שֶׁהוּא אָנוּס בְּדָבָר וְכוּ'. וּבָא אֵצֶל הַגְּבִיר וְהִתְחִיל לְסַפֵּר לְפָנָיו לִבּוֹ בַּאֲשֶׁר שֶׁאֵיךְ שֶׁקִּבֵּל אֶצְלוֹ מָעוֹת בְּהַלְוָאָה וְהִגִּיעַ זְמַן פֵּרָעוֹן וְאֵין לוֹ מִמָּה לְשַׁלֵּם כִּי הִפְסִיד הַמָּעוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל לָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת בָּזֶה. וְעָנָה הַגְּבִיר וְאָמַר לוֹ מָה אִכְפַּת לִי הַמָּעוֹת הַמַּגִּיעַ אֶצְלְךָ כִּי מַה נֶּחְשָׁב אֶצְלִי סַךְ קָטָן כָּזֶה שֶׁאַתָּה חַיָּב לִי כְּשֶׁתְּסַלֵּק אוֹ לְהֶפֶךְ נֶגֶד סַךְ הַכּוֹלֵל מֵהַהַלְוָאוֹת אֲשֶׁר עוֹלֶה לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת. עַל כֵּן רְצוֹנִי שֶׁתֵּלֵךְ אֵצֶל כָּל הַלּוֹוִים שֶׁלִּי וְתִתְבַּע אוֹתָם וְתַזְכִּיר אוֹתָם שֶׁהֵם חַיָּבִים לִי כָּל כָּךְ מָעוֹת וְלָמָה אֵין מְסַלְּקִין לִי. וַאֲפִילּוּ אִם לא יִפְרְעוּ וִיסַלְּקוּ אֶת הַכּל רַק כָּל אֶחָד יִתֵּן וִיסַלֵּק מְעַט מֵחוֹבוֹ גַּם כֵּן יַעֲלֶה אֲלָפִים פְּעָמִים כְּמוֹ סַךְ כָּל הַחוֹב וְהַלְוָאָה שֶׁלְּךָ. וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן מִמֵּילָא וְהָבֵן


אשמח להבין , מה בכך ש1,000,000 שח למשל הם הרבה יותר מהחוב שלי שהוא על סך 300 שח? סוף סוף את החוב שלי לא שילמתי.. וכמובן מה זה אומר ברוחניות?

שכוייח...

אומןאשר ברא

אף פעם לא הייתי אצל רבנו.

ולפני התשובה הייתי בחוץ לארץ..

קשה לי לחשוב על לצאת מהארץ (בכללי) עכשיו אחרי כבר כמה שנים טובים שנהיה לי חיבור חד משמעי עם ארץ ישראל.


ובכל זאת אומרים לי שאצל רבנו זה משהו אחר.

האם זה ממש משהו אחר יותר מלהיות אצל הרשב"י?

כי לרשב"י לקח 17 שנים להזמין אותי בפעם הראשונה ועוד שנתיים בפעם השנייה.


רעיונות? מחשבות? הגיגים?

תודה!

אולי יעניין אותך