אז בשביל מה לשלוח אדם למשימה שמראש ידוע שהוא יכשל בה?

כנ"ל @הקולה טובה

אתם לא עונים לי על עצם השאלה.. 

מצידך אתה תראה ש -איזה יופי כולם הצליחו

לא אמרתי להתנהל לפי תלונות, אלא לפי תכלית הבריאה..

אדם נברא כדי להנות.. מי יצליח יותר ומי פחות.  

אבל אחד שסתם יכנס לגיהנום לנצח? בשביל מה זה טוב?

יתכן שיש לו תפקיד בבריאה, אבל זה לא אומר שאוהבים אותו

אפשר לא לברוא, ואף אחד לא ידע, והכל יהיה בסדר, וכולם יהיו שמחים.

וגם את תגיד שהאמת חשובה יותר מכל דבר...  איך תגיד שהקב"ה אוהב אותו?

לגבי השאלה השניה,

כבודי אדם פשוט...

אבל זה מה שאני יודע ממה שקראתי.. 

לדוגמא מה שכתוב במסכת ראש השנה יז א

"המינין והאפיקורסין, ושכפרו בתחיית המתים, ושפירשו מדרכי צבור, ושנתנו חתיתם בארץ החיים כגון הפרנסים המטילים אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים, ושחטאו ושהחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו - יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות. שנאמר (ישעיה סו) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות וגו':

או אלה שמלווים בריבית שלא קמים בתחיית המתים וכו' 

לא רואה בעיה בבחירה החופשית וכבר הסברתי למה..

לא הבנתי איך זה מוכיח אהבה

מבחינתי מישהו שאוהב זה מישהו שעושה הכל לטובת השני.

לאהוב מישהו שעוזר לי זה לא אהבה...  

בכלל, החלק אלוק ממעל לא הבנתי מה זה מוכיח ואיך..

ואני לא חושב שיש הבדל בין "להתענג על ה'" ולבין "בכל דרכיך דעהו"

שניהם זה ליהנות מהאמונה וקרבת ה'..  ככה אני מבין

גם אם הוא יודע שהמעשה יעשה (כי הוא מעל הזמן)

זמן העונש בא רק אחרי המעשה.

(שלא כמו מקדים רפואה למכה)

למה? לך תבין..

לאדם יש מקסימום בחירה.

אבל בגלל שהקב"ה "היה כבר" בעתיד- הוא יודע שאותו אדם יבחר ברע.

הוא לא בחר במקומו.

עשיו יכל להיות צדיק.

היה לו כוח ובחרה לקחת אותו לקדושה או לטומאה.

ועשיו בחר בטומאה.

(כמו שעל בלעם נאמר שיכל להיות בדרגת משה רבנו, אבל בחר להשתמש בכוחות טומאה..)

יצחק ראה את הפוטנציאל של עשיו להיות צדיק וניסה להתמקד בו.

אבל זה לא עבד..

אדם לא נברא כדי שיהיה רשע- הוא נברא עם כוח לכאן ולכאן, ואז בוחר.

היית יודעת מעל לכל ספק שתכשלי ח"ו ותקבלי על זה עונש קשה לנצח..

היית רוצה בכל זאת להשלח למשימה?

אני בכל אופן, לא..

אני טועה? 

אבל תכלס, כתוב "הכל צפוי והרשות נתונה" 

והרמב"ם כותב שבאמת הקב"ה יודע מראש מה האדם יעשה אבל זה לא סותר את הבחירה

איך? אין לי מושג.   אבל זה ככה

ואני שואל על המציאות הזאת.  

אם תטען שאפשר להפתיע אותו זה כבר משהו אחר..

אתה טוען שהידיעה של הקב"ה זה לא כמו שלנו..

אבל אני אומר שזה לא משנה, כי כתוב שהכל צפוי!

שורה תחתונה, הוא יודע מראש מה נעשה בכל מצב.. ככה כותב הרמב"ם 

ועל זה מבוססת השאלה שלי.

אם תראה לי מישהו שכותב שזה לא בדיוק ככה, ואפשר להפתיע את הקב"ה

אז כנראה שהשאלה שלי לא צריכה להשאל

כתוב שורה תחתונה שהכל צפוי..   לא יודע איך

לא יודע וזהו..

שאלתי לפי ההבנה שלי, וכי אולי למישהו יש תשובה.

אולי טעיתי

זה רק מוכיח שנשמת הרשע היא סתם חפץ למטרה מאד מסויימת..

אף אחד לא אוהב אותו

אגב, אולי אין לזה תשובה בכלל.. 

אני שואל בהנחה שאולי יש

אז מה עם אלה שכתוב עליהם שאין להם עולם הבא.. 

שגיהנום כלה והם אינם כלים.

שלא יקומו שתחיית המתים וכו'??

והאם זה לכל רשע באשר הוא?

כוונתי הייתה לדברי הגר"א (והביאם הגאון ראי"ה קוק באגרות ח"א עמ' קמב) שהקב"ה שונא רק "את" עשו - את הטפל לעשו, אבל עשו עצמו עתיד להיתקן.

בכלל, לכי תידוק תראה שכל מקום שהוזכר המושג של שנאה מכיוונו של הקב"ה הוא רק בלשון המושאל או בהקשר מסויים מאוד שבד"כ הוא מאוד חיצוני. אם לא נאמר כן ונרצה לחפות אפילו ישות אחת, איזו שלא תהיה, מאהבתו של הקב"ה, אנו נהיה מוכרחים להתעמת ולהתמודד עם פרדוקסים פילוסופיים ומוסריים לא קטנים. 

זה טוב לאדם שנולד בבית "חופשי", או ירד לעבירות וחזר בתשובה.

אבל אני מדבר על אדם שלא חזר בתשובה בשום שלב מהחיים... בדיעבד..

למה הקב"ה ברא אותו?  

ואם נניח שהוא הביא תועלת בצורה כלשהי, הקב"ה אוהב אותו? עשה את זה לטובתו?

מי שהוא רשע, מבחינה מסויימת (מצד הידיעה) זה לכתחילה ולא בדיעבד, מצד הקב"ה

כי יש מהלכים עולמיים ופרטיים שצריכים לקרות, והתפקיד של הרשעים זה הלהוביל אותם

יש על זה פרק בספר איוב, שמדבר על זה לפי א' הפירושים

אפשר לומר בהלצה שזוהי מסירות נפש של ממש.

ומה שכתוב שהאדם נברא להתענג על ה' - זה מה שכתבו לנו. אם היית שואלת את ה' לא בטוח שהיית מקבלת את אותה תשובה...

והמקורות יוכיחו.

יש להבחין בין התהליך לאידיאל. הקב"ה אמנם רוצה להביא לאידיאל שכולו טוב, אך הוא בחר לעשות את זה (כדרכו) הפוך על הפוך עם הרבה עיקולי ופשורי. כך גם לגבי המאזן הרוחני, שודאי שהתכלית הסופית שכולם ידעו אותי, אך הוא רוצה שהדרך לשם תהיה ע"י לא ידעו אותי.

מה שכתבו לנו חכמינו זה מה שהקב"ה רוצה שנדע, והאופן שבו הוא רוצה שנתנהל. זה לא אומר בהכרח שזה האופן היחיד והבלעדי על פיו המציאות האובייקטיבית מתנהגת. את דברי חז"ל, למרות עמקם, ניתן להבין בשכל אנוש. אם דברי חז"ל היו ממצים עד תום את מושג האלוקות, אז אלוקינו היה אנושי בסה"כ.

אז לכאורה יוצא שהוא עושה עוול כלפי הנשמות של העתידים להיות רשעים

מי אמר שהוא קובע מי "יזכה" להיכנס למיכסה?

ואת"ל שכן, מי אמר שידיעתו מכריחה?

ואת"ל שכן, מי אמר שהרשעים הספציפיים הללו ייענשו?

ואת"ל שכן, מי אמר שהם לא הסכימו לפני כן למלא את התפקיד הזה כולל העונש?

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.