נראה לי שלא מתייחסים לזה

עושים בהעמסת סוכר גם בדיקת שתן, נכון?

יש למישהי מושג מה הערכים של הבדיקת שתן ומה של העמסת סוכר בדף של התוצאות?

או בצורה אחרת? איזה ערכים נבדקים בהעמסת סוכר, מה השורות הרלוונטיות בתוצאות?

קודם הגיעו רק תוצאות חלקיות ועכשיו הגיעו היתר, ויש עוד כמה דברים שחרגו מהנורמה... לא נעים לראות את הדף מנוקד באדום...

ממה שהסתכלתי באינטרנט על השמות של הערכים, יש מצב שגם עשו לי ספירת דם?

התוצאה של הסוכר זה בערך אחד? שורה אחת?

על הדרך בודקים עוד כמה דברים בדם

 התוצאות של השתן זה URINE CULTURE/ANALYSIS

ובבית חולים טענו שזה יפה ואפילו היפו(כי חששו מסכרת)

75 נשמע תוצאה אחלה לא?

ואם אפשר לנצל"ש לשאלה קטנה באותה סיטואציה:

עשיתי גם ספירת דם באותה הזדמנות (אחרי העמסת סוכר), והערכים שקשורים לכדוריות הלבנות יצאו עם חריגות (אמנם לא בהרבה, אבל בכל זאת).

חלק מעל הנורמה וחלק מתחת.

כשבררתי מול הרופאה היא אמרה לי שבהריון הכדוריות הלבנות חרגיות וזה בסדר..

נשמע לי קצת מוזר..

משהי נתקלה בזה גם?

בבדיקה של היום..

אין לי תשובה מרופא, אבל מקריאה באינטרנט הבנתי שזה בסדר גמור בהריון. הערכים האלו משתנים מאוד בהריון ואם אין חריגה דרסטית לכאן או לכאן, זה בסדר.

ואם הרופאה אמרה לך, אז נשמע בסדר גמור

אפשר לשאול כמה נמוך יצא לך הסוכר? לא חייבת לענות...

חלק מהערכים יצאו לי קצת יותר גבוהים

(שוב לא משמעותי, אבל בכל זאת..)

והרופאה אמרה שאין בזה שום בעיה.

תבקשי הפניה מהרופאה, הבדיקה לא מצריכה הכנה מראש (צום וכד').

אחד הדברים הקשים זה ללמוד להוריד עול, כי מטבענו אנחנו מתאמצות ואז מצפות שיתאמצו עבורנו חזרה.

תעשי מה שאת יכולה ולא טיפה אחת יותר מזה. קחי עזרה בתשלום או שתתני לדברים לחכות, יש בסיס שחייבים לעשות והרבה דברים שנראית לנו הכרחיים- ניתן לדחות או להסתדר בלעדיהם.

אז תתחילי מלהוריד מעצמך מטלות, קחי לך זמנים שאת מפנקת את עצמך ועושה לך טוב וכיף, תתני לעצמך זמן איכות קבוע ותדאגי לעצמך- אני די בטוחה שכשזה יקרה יהיה לך יותר קל לראות את הטוב בבעלך.

הכי מבינה אותך בעולם,

בעיקר בפן הטכני

להחזיק הכל על הראש והכתפיים שלך

זה באמת מורכב!

והעצות של 'אל תעשי ואז בטוח הוא יעשה',

זה כנראה מגיע ממי שלא ממש חוותה את זה ומבינה איך עובד הראש של אדם עם קשיי קשב וריכוז.

מה שכן עוזר אצלינו,

אחרי הרבה שיחות בענין

הקמנו קבוצת וואצאפ משותפת שם אנחנו רושמים את הדברים שצריך לעשות

יש קבוצה של 'דחוף'

וקבוצה אחרת של 'מתי שמתאפשר'

זה מאוד מפקס אותו

ככה לפני חגים וזמנים מורכבים.

ואני גם נעזרת ביום יום

יש לי עוזרת פעם בשבוע לכמה שעות, אנחנו עוברות יחד על כל הבית כי לבד באמת מאוד קשה (חלק מהילדים שלי גם עם קשיי קשב)

אין אצלינו גיהוצים

משתמשת הרבה בחד פעמי

אלו דברים שביום יום מאוד עושים הקלה.

זה דיי חשוב כי אם כן אולי כדאי לשקול לקבל טיפול תרופתי ואם הוא לוקח אפשר אולי לשנות בזה משהו....

דבר נוסף ללכת לייעוץ זוגי שמתמחה במיוחד בהפרעת קשב וריכוז,זה לגמרי משנה את התמונה.

אם הוא לא מאובחן וזה יותר השערה שלך לכי את לייעוץ או לטיפול.זה יכול גם לתת לך כוחות וגם לתת לך כלים לשנות דינמיקה בינכם.

סביר להניח שאם חזר הביתה מבחוץ הוא חוזר מוצף ממש ומותש פי שניים ואז בבית ממש קשה לו הוא ממש לא מסוגל פיזית לעזור.

הוא לא מאובחן. אבל אין שאלה בכלל. חלק מהאחים שלו גם ככה. זה דבר שידעתי עוד לפני החתונה. וגם 4 מתוך הילדים שלנו עם קשב..

לא חושבת שירצה טיפול תרופתי. ב"ה מבחינת עבודה הוא במקום טוב ומצליח להביא את הטוב שבו.

אם את מכירה אנשי מקצוע שמתמחים בתחום אשמח לשמוע.

מציגה לו מול העיניים את כל הדברים האלה?

"תראה איך סידרתי את הארון הזה לכבוד פסח - היה פה בלגן לא נורמלי של דברים לא קשורים, ועכשיו הוא נעים יותר לעין וקל יותר למצוא בו דברים."

"ראית איך הדחתי סוף סוף את כל הכלים בכיור החלבי? איזה כיף שעכשיו לא צריך לדוג בו כוסות בשביל הקפה..."

"תראה, בזכות זה שארזתי היום את כל החפצים בחדר שלנו למעבר הדירה - מצאתי לך את הספר שחיפשת הרבה זמן! איזה יופי, נכון?"

אם הוא לא אטום לגמרי, הוא לפחות יאמר תודה בשמחה רבה. ואולי, אם הוא מסוגל, הוא אפילו יציע קצת עזרה...

ואם הוא מציע - אז לקפוץ עליה בשתי ידיים, אבל לתת לו משהו מדויק ומפורט: "תוכל להחזיר את כל הכלים השטופים לארון? הכוסות נמצאות במדף העליון, הסכו"ם במגירה והצלחות כאן במדף הזה." וכן הלאה. כמובן - בקלילות ומתוך הודיה, שלא יהיה מטיפני כזה...

ועוד נקודה: קשיי קשב הם האבחנה היחידה שיש לו? כי את מתארת שהוא לא מצליח לבטא את הרגשות שלו, וזה נשמע לי פחות קשור לקשיי קשב...

וחוץ מזה - יש לו איזשהו טיפול לקשיי הקשב? לאו דווקא תרופתי, אבל כן משהו...

את נשמע אישה מדהימה ואלופה - אחרות במקומך כבר מזמן היו קורסות! אז תרימי לעצמך ותטפחי לעצמך על השכם❤️

בנאדם לא כ''כ יכול להעריך משהו שהוא לא חווה אותו.

את מתארת שאת עושה הכל בבית, בעלך לא רגיל נניח לעשות כלים, כביסה, שטיפה...

זה כבר חלק מהחיים שלו שהבית מתנקה , הבגדים מתכבסים....

אני נזכרת בילדות/ברווקות שלי, למרות שהייתי עוזרת בבית לסדר, לשטוף קצת, אף פעם לא ידעתי

באמת כמה עבודה זה לנהל בית! כי הייתי רגילה שהבית מתנקה, הכביסה מתכבסת,

נכון שהייתי עוזרת מידי פעם לקפל ולפנות אבל בגדול האחריות היתה על ההורים שלי. ואז אחרי

שנישאתי ונהיתי בעצמי אמא לילדים גיליתי כמה עבודה זה לנהל בית!

אז למעשה, אני מציעה לך מידי פעם לתת לו לחוות את מה שאת עושה, למשל מה שהכי קשה לך-

נגיד שטיפה זו עבודה פיזית מאוד קשה בעיני, תגידי לו , וואי מאמי, אני מה זה עמוסה היום, אולי אתה תשטוף במקומי?

הכי חשוב לא להעיר לו על השטיפה! מה שיצא- יצא. או אם יש לך הר של כביסה תגידי לו- כפרה עליך אולי תקפל איתי פה?

תני לו לחוות מה את עוברת. אם הוא יתלונן, תגידי לו- תחשוב שיש לי את זה כל יום, פלוס לדאוג לילדים לארוחת בוקר, צהריים וערב. פלוס לכבס

פלוס לשטוף את ההר של הכלים, לטאטא.... פתאום זה נראה המון. תאירי את עיניו כל יום מה עשית,

וואי אל תשאל, כל הספה הזאת בבוקר היתה מלאה כביסה, אני גאה בעצמי שקיפלתי הכל.

תדברי על זה, תני לו לחוות.

פעם אחת אמרתי לבעלי אם הוא יכול להכין את הקופסאות אוכל לילדים לבית ספר, פתאום הוא קלט שיש פה תפקיד שנעשה מידי יום וזה עוד משהו שדורש.

האמת מזכיר את בעלי...
גם לא עושה כלום, אבל באמת כלום בבית חוץ מלזרוק אשפה.
אבל, עוזר לי הרבה עם הילדים, מספר להם, מעסיק אותם, משחק איתם. וזה מצויין לי.
וויתרתי מזמן על העזרה בניקיון... 

אני הרבה הרבה מחמיאה לו, מפרגנת, הוא לא יודע מה זה בכלל.

כמו שכתבה לך פה מישהי, אני אומרת " תראה אתה עולה למיטה נקיה כל המצעים החלפתי היום, הכל ריחני , תריח" זה יסתכם בתודה אולי יבוא עם חיוך.
מבאס, עדיין עובדת על עניין התודה ולראות אותי ומחמאות. ככה זה בנים לא?
 

למה למשל את מחליפה לו מצעים לבד? מה ההגיון? זה לא כביסה שאחרת לא יהיה מה ללבוש...

את יכולה להודיע חגיגית שהיום מחליפים מצעים ותחליפו ביחד... גם יהיה לך יותר קל וגם אולי הוא יותר יעריך

הדרך לטפל בכעס הזה

הוא לקחת אחריות אישית

אם מתנהלים נכון

אנשים סביבנו לא אמורים להכעיס אותנו

כדאי לבחור לעשות בקצב ובצורה שמתאים באופן אישי

ולא מה ש'צריך' או 'מצופה'

וגם לא לצפות מבן הזוג שיעשה/ יעריך

אפשר לנסות לגרום לו לעשות/ להעריך

אבל כדאי להתחיל עם הורדת הציפייה

ככה הכעס יכול להעלם

וככה אפשר להתנהל יותר נכון

לשינוי התנהלות היא בצעדים קטנים

כל פעם לעבוד על נושא אחד על שינוי קטן אחד

כשמצליחים ליישם אותו עוברים לשינוי הבא

שלחתי למייל של משרדים ספציפיים שאני מעוניינת.. 

הרחבתי את המשרדים שאני מעוניינת בהם, 

ואז כשראיתי שלא חוזרים אליי- אז ניסיתי גם דרך דרושים.IL 

לגבי עבודה - נראה לי לא רלוונטי לעבור מקום עבודה בשלב הזה של הריון, גם אם את מוצאת מיר מקום עבודה חדש, (וספק, זה לא ככ אטרקטיבי עובדת שתצא לחל''ד תכף) עד שתסתגלי כבר תצאי לחל''ד, אז לדעתי שווה ''למשוך'', לשרוד את העבודה הזו, ואולי בחל''ד או אחרי לחפש מקום עבודה אחר.

אין מצב שבעלך יתחיל לעבוד/ יעלה הכנסה? זה באמת קשוח מצב כלכלי חונק. זה גם חרדה כזאת של ''מה יהיה'' וגם מקשה ממש על התפקוד, כמו שפירטת .

דווקא לגבי הסתגלות לתינוק חדש ולידה בחופש הגדול - נראה לי לא כדאי להיפרד מזה עכשיו. יש לזה לדעתי יתרון להיות בבית בחופש הגדול, גם אם את לא במיטבך, נוכחות של אמא בבית זה מרגיע לדעתי. ומסתגלים לילד נוסף, אני תמיד בחרדה בהריונות של איך נשרוד עם ילד נוסף, ובדיעבד - כן, יש עומס, אבל זה לא משהו שחונק/ משתק, לפעמים אפילו להפך, זה יוצר אנרגיה חיובית בבית.

(לגבי *תכנון* הריון זה אחרת, אבל עכשיו כשהתינוק כבר בדרך - לנסות להסתכל על זה כחיובי...)

ולגבי אירוח - הייתי מסבירה שקשה לי בהריון ושלום. להוריד את זה מהלחצים... 

זה כ"כ קשה להרגיש שהכל תקוע ומסובך ומלחיץ...

מתפללת שיפתחו דברים ותמצאי רוגע והתקדמויות טובות!

לא יודעת איך להחליט בכל העניינים שהעלית.

אבל אולי לכתוב אותם זאת התחלה טובה.

לנסות להפריד בין מה שלא רלוונטי לעכשו/אין מה לעשות איתו לבין מה שאפשר לפעול. ואז לתכנן בצעדים קטנים מה עושים. ולתעדף. כי באמת המשאבים (זמן, כוח, כסף) מוגבלים.

לפעמים דברים קטנים יחסית שאפשר לעשות יכולים ליצור שינוי.

למשל כן להשקיע בנעליים לעצמך כי אם לא יכאב לך יהיה לך יותר כוח לשאר.

או להחליט שמנשא זו קניה שתשפר את איכות חייך ואפילו לגלות שזאת לא הוצאה גדולה (שלי עלה 150 ש"ח בערך) אז זה אפשרי.

או כל דבר אחר שתבחרי.

אבל באמת לא חושבת שאת צריכה עיצות מעשיות

אלא בעיקר חיבוק גדול בסיטואציה הקשוחה הזאת.

אז קחי.

מכל הכיוונים. איזה קשה.

מעיניים חיצונית מה שהייתי עושה זה דבר ראשון להוריד לחצים ועומס שלא הכרחיים לך והם רק כדי לרצות אנשים אחרים (אנשים שחשובים לך, אבל אולי זה לא הזמן המתאים לשמח אותם)

קשה להתארח, אז לנסוע פחות, בטח שלא לארח.

ומבחינת העבודה זה באמת קשה שמזלזלים, הייתי מתסכלת על זה כתקופת זמן שאני צריכה לעבור את הגל כדי לקבל מענק לידה, ואחרי זה מתפטרת.

ובקשר ללחץ הכלכלי, זה באמת המחנק אולי הכי גדול, זה מצמצם את הנפש.

אני לא יודעת מה ההכנסות והחשבונות שלכם אבל אני בגישה שהלוואות זה לא מילה גסה.

רכב ישפר משמעותית את איכות החיים שלכם, זה לא בזבזנות זה בעיניי הכרחי.

ובעז"ה תמצאי בעתיד עבודה טובה יותר ותגדילו את ההחזרים.

גם מבחינת לבוש, נעליים זה לא בזבזנות, גם להיראות מכובד לא.

מבחינתי זה קו של כבוד עצמי שאני לא יורדת ממנו, נקח הלוואה (לא יצא לנו בשביל כאלה צרכים אבל אם זה היה המצב, אולי)

אגיד לבעלי שזה קו אדום בשבילי ושימצא / נמצא את הדרך להסתדר.

אני חושבת שכבוד ושפע פנימי באמת מובילים לשפע וכבוד חיצוני.

לא ברמה של הזימונים שמאוד נפוץ היום - של תדמייני וזה יגיע.

אבל כשאת לבושה ברמה שמכבדת אותך - גם הבוס שלך יכבד אותך ולא יתן לך העלאה מגוחכת, גם מבחינה חברתית יש יותר כבוד וערך לאדם שמכבד ומעריך את עצמו, וגם בנוגע למקומות עבודה חדשים, הסיכויים להתקבל גבוהים יותר , ואני לא מדברת על הבגד היפה שתלבשי, על התודעה הפנימית שאני מכבדת את עצמי, אני חשובה לעצמי, אני ראויה - אנשים קולטים את זה ומתנהגים אליך בהתאם.

באמת קשה לממש את זה שיש לחץ כלכלי, אולי לראות איך בעלך מגדיל הכנסות או לקחת הלוואה ולהסתכל על זה כמו השקעה לטווח הרחוק.

גם אם זה לקחת הלוואה שאני בשגרה ממש לא בעד.

דבר שני, אם תוכלי לתת קצת רקע זה יעזור להבין.

בעלך עובד? מה גובה ההכנסות ובמשכנתא?

במה המקצועות שלכם? רק אם מתאים לך לפרט, כי אולי אפשר לחשוב על הכנסה נוספת מהצד.

וגם, אל תתרגשי שרוצים שתארחי. תתעלמי וזהו. 

שאתם בלופ

יש כאן הרבה דברים שמזינים את עצמם גורמים אחד לשני

אבל אם לא תעשו שינוי מהיסוד, אני חוששת שזה רק ילך ויחמיר😕

סליחה שלא מעודדת

פשוט חושבת שזה לטובתך

לקחת הלוואה, זה אולי משהו שנכון לעשות במקרים ספציפיים (למרות שבגישה שלי גם זה ממש ממש עדיף שלא)  אם יש לך תוכנית ברורה איך להחזיר אותה.

אם לא, הצרכים רק הולכים וגדלים, ואם לוקחים הלוואה על משהו אחד, אז למה לא על עוד משהו? ועוד אחד?

וכרגע, לפי מה שאת כותבת, אין תכנון ממשי להגדלת הכנסה. אז מי מבטיח שתוכלו להחזיר את ההלוואה? שלא תיכנסו לבור גדול יותר בגלל זה?

יש כאן שני דברים מרכזיים - המשפחה, שהקשר איתם גורם לכם להכביד על עצמכם יותר ממה שאתם יכולים

והמצב הכלכלי - שההוצאות שלכם גדולות יותר מההכנסות ואין כרגע צפי להגדלת הכנסות.

לגבי המשפחה - זו עבודה שלכם. לדעת לשים גבולות. לא על כל דבר חייב להגיד כן. אם תעשו את הניתוק וההפרדה, יהיה לכם הרבה יותר קל.

לגבי המצב הכלכלי - אהיה קצת יותר חריפה (סליחה).

אולי תפנו לפעמונים? או לארגון שיוכל לעזור לכם לעשות סדר?

הם לא נותנים כסף, הם עוזרים להבין איך להתנהל נכון כלכלית.

אם אני זוכרת נכון, את הסיפור של הלימודים כבר כמה שנים.

בעבר קניתם דירה שהיא מעבר ליכולת הכלכלית.

שניכם עובדים (?)

יכול להיות שחלק משמעותי מהסיפור זה לא כמה מכניסים, אלא איך מנהלים את הכסף. איך חיים בצורה שתואמת ליכולת הכלכלית שלכם.

ואם צריך, אז גם עוברים דירה למשל.

אני באמת לא יודעת, אני לא כותבת כאן בהתחייבות.

אבל פשוט מהשרשורים שלך זה פשוט זועק שאתם צריכים הכוונה חיצונית בעניין.

זה קשור אגב גם ליכולת ליצור ניתוק ממה המשפחה חושבת.

כי לא משנה מה הסטנדרט של המשפחה, משנה מה הסטנדרט שלכם

ואם אתם מנסים לחיות בצורה שלא תואמת את מה שאתם יכולים, אתם אלו שנפגעים מזה. ולא המשפחה.

לגבי זה שקשה לך להניע את עצמך לעשות, זה ממש מובן. כי יש לך כל כך הרבה, ואלו באמת תיקים גדולים להתמודד איתם.

כתבת בסוף שה' עוזר

ואני מאמינה בזה מאוד, אבל אנחנו צריכים בעצמנו לפעול אקטיבית כדי שזה יקרה. וה' יחליט האם הוא גם שולח לנו עוד ברכה.

תתפללי שהוא יראה לכם דרך

אל תסמכי על זה בשביל לא לפעול

שהוא עשה את זה

אם זה חד פעמי אפשר לתלות את זה בחוסר הבנה

צריך להיות מאד ברורה

להגיד שאת לא מוכנה שהוא יעיר אותך ולא לגעת בלי לשאול בצורה מפורשת

זה אמור לעזור להבנה שלו

זה מאד מטריד שזה קרה אבל אם זה יעזור להבנה מפה והילך זה יכול לרפא את התחושות מהמקרה 

שאין-אין-אין מצב שהוא נוגע בך ככה,  ומבחינתך זה קו אדום.

אני חושבת שאח''כ תלוי בתגובה שלו.

אם הוא מתנצל ומפנים אפשר לראות איך ממשיכים הלאה לאט ובעדינות

ואם לא, אז איך יוצרים שינוי יותר יסודי

דרך אגב, לי זה נשמע שהכיוון כאן זה יותר עבודה אישית שלו מאשר זוגיות אבל כמובן זה מתחיל מעבודה זוגיות 

חושבת שהוא חייב ללכת לטיפול ולעשות עבודה עם עצמו.

ואם יש לך את הכוחות אז אולי שווה לעבד את החוויה..😘

לק"י

הפלוס של הנייחים שהם יותר חזקים ושורדים מאשר הניידים.

לא יודעת אם הייתי לוקחת עכשיו בשביל אולי עוד שנה (לא בכל בית ספר משתמשים במחשב בגילאים הנמוכים)

גם לא בטוח שתצטרכו מחשב מייד לכיתה א'.

אפשר למצוא ניידים סבירים לגמרי בסביבות 1500 ש"ח, נייד עדיף בהרבה לדעתי מהבחינה שאפשר לסגור ולשים בארון והוא פחות מול העיניים כל הזמן.

הייתי קונה מחשב נייד זול כשיהיה לכם צורך בזה, לא עכשיו. 

(קנינו עוד לפני שהניידים היו נפוצים) ומסרתי באיזה שהוא שלב.

לא אהבתי שהמסך תמיד מול העיניים והוא תמיד נגיש.

הנייח גם תפס הרבה מקום בבית. הנייד קטן, מתקפל, ורוב הזמן נמצא בכלל בארון (אני מעמידה אותו כמו ספר בתוך הספרייה). לא מצריך שולחן עבודה קבוע.

וכאמא למשפחה רב גילאית- נוח לי שהגדולה יכולה לעבוד עליו בשקט אצלה בחדר בלי שהאחים הקטנים מסתובבים בין הרגליים (לפעמים זו אפילו דרישה, נגיד כשיש מבחנים מקוונים- דורשים לעשות אותם בחדר שקט).

ואפילו ביום שישי, נתתי לשני ילדים לראות סרט בחדר, בזמן ששטפנו את הסלון. זה לא היה אפשרי עם המחשב הנייח.

בקיצור, בעיניי לא שווה את זה.

נח לשימוש ולהעברה בקלות בין חדרי הבית ולצרכים השונים של כל אחד(אם יש מבחן וצריך קליטה - עוברים לחדר בו הקליטה יותר טובה למשל..)

ובכיתות א השימוש היה ממש מינימלי.גם בכיתה ב היה שימוש מועט.ולזה לגמרי מספיק מחשב נייד.

בינתיים לא ראיתי צורך ממשי בנייח

כי אפשר למקם אותו בסלון, כשכולם רואים אותו, ואז אין כזה דבר להסתגר בחדר ולעשות במחשב דברים לא ברורים...

אבל באמת בגיל של הילדים שלך נראה לי שעדיין אין צורך במחשב, ואם יהיה - הוא יהפוך למסך לצפייה וימשוך את העין...

(לנו בבית יש נייח אחד, שקניתי בזמנו בשביל עבודות גרפיקה, ושלושה ניידים - של בעלי, שלי ושל הבכורה. כרגע המחשב הנייח משמש בעיקר את שאר הילדים, ואני שמחה שהוא בסלון מול העיניים שלי, וככה אני יכולה להשגיח שהם לא עושים בו שטויות... הקטנים דווקא כל כך רגילים אליו כחלק ממראה הסלון, כך שהם בקושי מבקשים מעצמם לצפות בו בסרטים...)

והם קטנים ממש...
לא הייתי לוקחת.

בפינת עבודה שמחוברת למטבח.

הילדים משתמשים בו בעיקר לעיצוב מצגות ועבודות לבית הספר.

ולפעמים סתם משתעשעים בתוכנה של עריכת סרטים, מוזיקה וכד'.

על אף שהוא בלי חיבור לרשת בכלל, אני עדיין מגבילה את זמן השימוש בו ל25 דקות-חצי שעה כי אני רואה שתמיד אחרי שמשתמשים בו יוצאים טיפה מטורללים

זה ממכר....

לק"י

טכנית- דאגתי למה שצריך.

בעיקר דמיינתי לידה מהירה😂

ואם למדת בעבר, אז לתרגל.

חזיית הנקה אם יש צורך לחדש

בגדי הנקה אם את רוצה צורך לקנות

משאבת הנקה - יש? לשטוף טוב ולעקר.

עגלה?

עריסה

טרמפולינה/אוניברסיטה

סלקל

מנשא

כל אלו אם אין וצריכים אז קונים ואם יש אז מכבסים...

לק"י

מצעים לעגלה/ עריסה/ שמיכות לתינוק.

מנשא- הזמנתי מאלי'. אבל זה לא דחוף לפני הלידה, אם יש בבית או שקונים במקום זמין.

לתכנן סידור לילדים האחרים, לקחת בחשבון אפשרויות שונות להתפתחות הלידה.

להכין תיק ללידה ולאשפוז.

לארגן דברים לילדים לימים שלא תהיי.

לארגן ציוד לתינוק- לכבס בגדים, עגלה, מיטה, טיטולים, סבון וכד'

אם זה בן, להתארגן לברית- לברר על מקום, קייטרינג, מוהל וכד'

שהתאים לאופן שבו רציתי ללדת.

מבחינה טכנית לדאוג שיש את כל מה שצריך- בגדים וציוד לתינוק, אוכל מבושל, מישהו שיהיה עם הילדים שניסע ללדת

נפשית דיברתי עם בעלי על החששות שלי (בכל לידה) הזכרתי מה אני צריכה ממנו ובעיקר דמיינתי איך אני רוצה שהלידה תראה

לי היה מאוד חשוב להתכונן ו"להכנס לאוירה'' גם בלידות חוזרות. ויש כל מיני רעיונות, זורקת כמה שעזרו לי:

* מפגש חד פעמי עם דולה

* קריאת ספרים שקשורים ללידה

* האזנה לפודקאסטים קשורים

* רכישת קורס וירטואלי להכנה ללידה

* האזנה להרפיות/ דמיון מודרך

* פירוק חששות לגורמים והעלאת פתרונות פרקטיים

* התקשורת בטלפון/כניסה לאתר של מחלקת היולדות איפה שמתכוונים ללדת ובירור על דברים שחשובים לי

*חפירה אינסופית לבעל ותכנונים משותפים

* האזנה לסיפורי לידה של חברות (מעודדים בלבד)

* סידור בגדים לקטנטן (לנוהגות)

*הכנת פלייליסט 

ערב אחד ראיתי ביוטיוב איזה הכנה ללידה, משהו מאוד בסיסי וקצר.

אירגנתי תיק לידה ותיק לילדים לזמן שאסע ללדת.

כיבסתי את הכיסוי של הסלקל וכמה בגדי תינוקות, וזהו.

כן ידעתי והייתי רגועה שיש לנו עגלה, סלקל, עריסה ובגדים לגיל הפיצי, אה, וגם קניתי חבילת טיטולים אחת מידה 2.

אבל גם אני לא הייתי רגועה והרגשתי שאני בכלל לא מתכוננת ללידה ומן סטרס כזה, אבל בסוף בלידה עצמה ידעתי מה לעשות ואיך להתמודד עם הצירים, בין השאר כי חוויתי את זה כבר בלידות הקודמות.

עם בעלך, עם חברה ואם צריך אז גם עיבוד לידה. אפשר גם במפגש או שניים וזה מאוד משמעותי.

מעבר לזה לארגן תיק לידה, לארגן ציוד לבייבי, לחשוב מי נשאר עם הילדים.

לעשות מה שעושה לך טוב...

ולנשוםםםם

זה תלוי אם הם נשארים בבית, או נוסעים למקום אחר.

אם הם בבית, לא צריך להכין יותר מידי.

צריך שמי שנמצא איתם ידע איפה כל דבר נמצא. אם הילדים מספיק גדולים, הם יכולים לדעת בעצמם.

אפשר לסדר סטים של בגדים, שצריך רק לשלוף מהארון והכל כבר מסודר.

להשתדל שהבגדים יהיו מכובסים ומסודרים בארונות.

שיהיה את האוכל שהם רגילים לקחת למסגרות ולאכול בבית.

אפשר לבשל מראש ולהקפיא.

ציוד כמו ספרי לימוד ומכשירי כתיבה, שידעו איפה נמצא.

בקבוקים ומוצצים זמינים.

אם הילדים לא יהיו בבית, כדאי לארוז לכל אחד כמה סטים של בגדים, ומה שלוקחים בדרך כלל כשמתארחים.

בתיק לידה צריך לקחת דברים ללידה עצמה ולאשפוז שאחריה.

תעודת זהות, מטען לטלפון, קצת כסף, אוכל ושתיה לך ולמלווים, מטפחת נוחה, סידור, מסמכים רפואיים של ההריון.

לאשפוז צריך מברשת ומשחת שיניים, סבון, שמפו, נעלי בית/ כפכפים, בגדים נוחים (או בגדים של הבית חולים), חזיית הנקה, אם רוצים מוצץ לתינוק, בגדים לשחרור, תעסוקה, נדנודים

אפשר להשאיר בבית או לקחת לבית חולים מתנות לילדים הגדולים.

את.

את הראשונה שיכולה להעניק לעצמך את כל הטוב הזה.

את ההרגשה עד כמה את אהובה

את ההרגשה עד כמה טוב לך

את ההרגשה עד כמה את חשובה

את ההרגשה של תשומת לב, שאת שמה לב לעצמך.

איזה פלא של בריאה את!

בת של מלך מלכי המלכים!

כמה אור ייחודי יש בך!

רוצה לכתוב רגע כמה חוזקות שאת ממש אוהבת בך?

התחלת וכתבת כבר על אישך שלך

שהוא *באמת* מדהים (ועם 3 סימני קריאה! )

שהוא *ממש* מדהים 

ושהוא מדהים *מכל הבחינות*

וואו.

רגע, עצירה.

איזה יופי!

בואי תנשמי את זה רגע יקרה

תגידי את זה לעצמך, בקול

אפילו תצעקי את זה:

האיש שלי מדהים! באמת!

וממש!

ומכל הבחינות!

איזה כיף לי

איזו זכות!

תודה לך ה' הטוב!

ואח"כ להמשיך ולהודות על עוד כל מה שטוב בו

ועל עוד כל מה שטוב *בך*

ממש להביט דבר דבר בחיים

להתמלא רגע בזה

זה מבקש מקום

ניראות

תתני לכל הטוב הזה מקום רק לרגע

אח"כ תנשמי שוב

ותביטי בסיטואציה מבחוץ, במבט-על כזה:

מה שם בעצם כואב?

בואי תראי רגע מתוך דברייך מה יכול אולי לשפוך עוד קצת אור על התשובה,

והפעם ביחס רק אלייך ולמה שכתבת עלייך ולא על אחותך:

אז את:

מרגישה שאת ממש נדחקת הצידה,

מרגישה שאמא בלחץ ודיבור סביב השעון רק על משהו שהוא לא את ולא קשור אלייך,

לא מדברים עלייך, לא מדברים איתך,

לא קונים לך בגדים,

ואת כ"כ רוצה בגדים חדשים, ושמישהו אחר יממן אותם, אבא ואמא,

חששות של מה אם תראי שלאחותך יש מישהו שיותר מבעלך, יותר עשיר, יותר חתיך, יותר אהוב במשפחה,

רצון ליותר תשומת לב.

וואו יקרה הקשבת לו, לכאב?

הצלחת רגע לראות אותו ומה הוא רוצה לומר לך?
רק במיקוד פנימה, אל עצמך, לא החוצה.

תראי אותו שם

תחבקי את הכאב הזה

כאב שצף גם בהווה

ואולי אולי גם בעבר? במקומות שהרגשת אולי צורך להילחם על תשומת לב לפעמים?

להרגיש אהובה בלי השוואות, אלא אהובה בשלמות ובתמיד?

להרגיש עוד קצת תשומת לב?

עוד קצת יחס, פינוק, דיבור עלייך ואלייך מאמא? מהמשפחה?

להרגיש שאת ובעלך אהובים במשפחה ללא עוררין ותמיד?

להרגיש שאת לא נדחקת הצידה לפעמים?

הכאב הזה רוצה לומר לך משהו, תקשיבי לו

והוא מבקש לקבל מקום ולהתרפא באמת, מהשורש

קודם כל ע"י נתינת כל הדברים הללו את לעצמך.

יש בך הכל

ואת שווה וטובה ואהובה ומוערכת

בדיוק כמו שאת

וגם בעלך היקר

בדיוק כמו שהוא

וזה באמת האושר האמיתי

לא יותר, לא פחות, אלא מה שזה - האושר עצמו. השלווה עצמה. המהות עצמה. הערך עצמו שלא תלוי בדבר. החיים עצמם.

וחיזוק שלך לעצמך שם

חיבוק המקום הכאוב ונתינת כמות של אהבה לך של עכשיו, וגם לך הילדה,

לאהוב אותך

וגם התחזקות באהבה שלך לבעלך, לאהבה של בעלך אלייך

ובאהבה של אמא אלייך, ושל כל המשפחה

ושימת הדברים במקום הנכון שלהם, ללא פרשנות אלא לנשום את כל הטוב שכן יש, והבנה של סיטואציות שונות בחיים שדורשות מההורים לעיתים מיקוד רק בילד אחד בתקופת זמן מסוימת, אך ודאי שאין זה מעיד שלא אוהבים או לא אכפת מהאחרים.

וגם להבין שכן, בטח המקום שלנו כילדים להורים שלנו הוא נמשך תמיד ולא רק כשאנו ילדות. והרצון הזה שיראו אותנו, שיתעניינו בנו, שידברו עלינו ואיתנו, שיתנו לנו פינוקים, ככה סתם, רק כי הם ההורים שלנו, שיתנו לנו תשומת לב, שיאהבו אותנו, זה הכי הכי טבעי ואנושי שיש בעולם ❤

ואת בסדר גמור שאת מרגישה ככה

מותר לך

ואת טובה

מאוד טובה.

ואהובה

מאוד אהובה.

❤

חיבוק גדול גם ממני אלייך

אני ממש בוכה פה

איך הייתי צריכה לקרוא בדיוק משהו כזה עכשיו

את מדהימה! תודה עלייך!

(האמת קיוויתי שתעני לי❤️)

ואיך אני יודעת מה הכאב רוצה לומר לי?

אני ממש שמחה לשמוע יקרה, ברוך ה' ממש 🙏

ולגבי השאלה - אני חושבת שכבר התחלת להקשיב לכאב בכך שכתבת את ההודעה.

פירטתי בהודעה הקודמת חלק מהדברים שאולי הוא רוצה לומר לך, נסי לראות אם משהו שם מתיישב לך,

ובעיקר להמשיך ולהקשיב לו

את יכולה לשאול את עצמך: מה כואב לי?

לקחת דף ועט ופשוט לכתוב בצורה זורמת ובלי חסמים כל מה שיוצא.

את יכולה גם להקשיב לגוף ולשאול אותו: איפה זה כואב לי? מה אני מרגישה בגוף?

להניח יד על המקום שמכווץ / או כואב / או מדבר אלייך בתחושה גופנית ולנשום יחד איתו

לומר לו: אני מקשיבה לך. אני כאן.

אח"כ את יכולה לכתוב את כל הרגשות שעולים לך

ממש לתת מקום לרגש

לתת לו שם, הקשר, הבנה

לנסות לראות גם מה הייתה המחשבה שקדמה לו ולכתוב אותה (בד"כ אלו מחשבות אוטומטיות שעולות לנו)

לראות מה העוצמה של הרגש והמחשבה

לסמן לך את המחשבה, הרגש, התחושה בגוף והתגובה בפועל

ולהמשיך להתבונן בכך, בכאב.

לתת לו מקום, ניראות, חמלה, הבנה

ובהמשך ב"ה גם פתרון וריפוי שלם בכל דרך שאפשר ונכון 🙏❤

והמון הצלחה!

מדהימה את! 💪