יום פשוט מזעזע.
לקום ולרצות לבכות . להכריח את עצמך לקום .
להתחיל ללמוד למגמה.
לדבר איתה על הבוקר .
כמה שהדאגתי אותה . אני מצטערת .
ותורה .
ואז מבחן
ולשבת מתחת לאף של המורה זה נורא .
ואז אנגלית . ולהמשיך לקרוא את הספר .
ושוק . לא ציפיתי לזה . בכלל לא.
הוא היה אמור להגיד לה שהוא אוהב אותה .
הוא היה אמור . וגם היא .
וזה לא קרה . והיא התאבדה ושוק של חיי . הספר הזה .
התחלתי לבכות . לבכות ממש .
הספר הזה . ככ הזדהתי עם הדמות ככ .
לשבת . ולרעוד . כמו מפגרת .
הדמעות האלה . להבין עד כמה אני בנאדם רע .
אנשים לא מבינים את זה . איך על אפ אחד אני לא מסכימה
להגיד שהוא רע . ורק אני . אני רעה .
ולדבר איתה . היא אהבה שלי . היא עשתה לי טוב .
היא ניסתה ככ ניסתה .
וגם הוא . אני לא יודעת מה לחשוב עליו כבר .
ולחזור לחדר .
ולחתוך רק קצת . ממש קצת .
הכאב הזה . הוא עשה לי טוב קצת .
ולמשוך את השרוולים של החולצה .
אף אחת לא ראתה . בנות לא צריכות לדעת כלום .
וכמה שבנות פתאום שמות לב שרע לי .
ולהוציא בשבילם חיוך . ולהדביק על הפנים .
ואז . להקיא את מה שלא אכלתי .
ואז מתמטיקה . ונגמר היום .
וללכת לתחנה . ולחכות .
ולהגיע . לחכות לאבא .
לשקר לאבא שהכל בסדר .
ולהיות עם המסיכה בשביל שאמא תרגיש טוב עם עצמה .
ועכשיו עכשיו אני רק רוצה לראות אותה .
היא באה במיוחד בשבילי .
והיא אף פעם לא תבין כמה אני אוהבת אותה .
וכמה היא עוזרת לי .
וכמה זכיתי בה .
ולפעמים אני חושבת שיש אנשים שמקנאים במסיכה שלי .
חוץ מאלה שיודעים מה מתחת .
ולפעמים . אני יודעת שהלב לא מסונכרן עם הגוף .
ועם כל הצלקות שיש על הלב .גם לגוף מגיע לסבול קצת .
