כבר עבר זמן רב מאז שכתבתי כאן. לפני שאציג את עצמי למי שאינו מכירנו, אסביר באספקט חדש, על מה שיש לי.
כילדים, עוברים עלינו דברים רבים שעלולים לגרום לקושי רגשי או נפשי כשנגדל- למשל להיות מנודים חברתית ולסבול הצקות, אלימות מילולית ואלימות פיזית, חרמות והשפלות.
יש ילדים הסובלים מאלימות ביתית מצד ההורים- אלימות פיזית ואלימות מילולית שכוללות השפלות והשמצות, חוסר במקום מוגן ויציב, כאב, האשמות ועוד.
ויש כמובן את הילדים שנפגעו מעבירות מין. אדם גגול מהם חילל את גופם וניצל אותם לטובתו האישית לעיתים תוך גרימת כאב, איומים, ומניפולציות.
שלושת המצבים האלה לרוב יגרמו לפגיעה נפשית חמורה. אבל מה עם היה ילד שחווה את כל המצבים האלה בו זמנית לאורך זמן ופעמים אינספור?
ובכן, ילד כזה ייפגע כל כך עמוק וקשה בנפשו עד שהיא תיקרע, תתבקע. הנפש הבודדה, באין לה ולו מסגרת תומכת אחת, תיצור לו מין הקרע הזה ידידים שתפקידם להגן עליה בזמן הפגיעה. נפש כזאת נקראת נפש מפוצלת. ובמונח המקצועי להפרעה כזאת קוראים הפרעת זהות דיסוציאטיבית. D.i.d.
אתם מבינים? זאת לא הייתה הפרעה, זאת הייתה הצלה. בלי חלקי הנפש שהתפצלו מתוכו ונחלצו לעזרתי, לא הייתי בחיים. לא הייתי שורדת את מה שקרה לי. אבל כיום, כמבוגרת, המציאות של אשיות מפוצלת פוגעת לי בתפקוד ולכןמוגדרת הפרעה שעליי להתמודד עימה ולטפל בה. במקרים נדירים ניתן היה אפילו לעשות פעולה הפוכה לטראומות ולאחד את הנפש מחדש לאישיות אחת.
אך כרגע זה עדיין מצבי הקבוע- נעה בין אישיות אחת לאחר ומשתנה ברגע שמסתמנת סכנה ונקראים לעזרתי (באופן לא נשלט) הפיצולים שלי. אני צריכה לשכנע את הנפש שאני כבר בטוחה, שאני מוגנת וחזקה מספיק, ושיש אנשים האוהבים אותי וטובים אליי, שאין עוד צורך במנגנון המיוחד הזה. אבל מה שלקח שנים ליצור ייקח עוד יותר שנים לשנות. העבחדה העצמית היא אינסופית ואלפי שקלים מוצאים על טיפול נפשי.
ואז אני קוראת על אשה שאחרים משוכנעים כי היא שקרנית בגלל שיש לה כנראה איזו הפרעה נפשית וליבי נחמץ. האינם יודעים מהי הפרעה נפשית? החושבים הם כי נפש פגועה משמע נפש מרשעת? האם יחשבו אנשים בחיי, אם ידעו כי אני עצמי חולה, שאין לסמוך על שיקול דעתי? שאין להאמין לי?
זה שם אותי בסכנה גדולה ובפחד- אני עלולה להיפגע קשות ולהיות אפילו פגיעה במיוחד בגלל מצבי הנפשי, אבל לא אוכל לדווח ולספר על כך שנפגעתי כיוון שלא יאמינו לי. האם אני הפקר? זבל אנושי? האם מישהו מאמין לי ולשכמותי? יש לי זכות קיום? דיבור? ביטוי?
אתם- חברי הפורום- מה אתם חושבים עליי? על ההסברים היפים והסיפורים והנתונים- אתם מאמינים לי שהם נכונים?
דידי.
כילדים, עוברים עלינו דברים רבים שעלולים לגרום לקושי רגשי או נפשי כשנגדל- למשל להיות מנודים חברתית ולסבול הצקות, אלימות מילולית ואלימות פיזית, חרמות והשפלות.
יש ילדים הסובלים מאלימות ביתית מצד ההורים- אלימות פיזית ואלימות מילולית שכוללות השפלות והשמצות, חוסר במקום מוגן ויציב, כאב, האשמות ועוד.
ויש כמובן את הילדים שנפגעו מעבירות מין. אדם גגול מהם חילל את גופם וניצל אותם לטובתו האישית לעיתים תוך גרימת כאב, איומים, ומניפולציות.
שלושת המצבים האלה לרוב יגרמו לפגיעה נפשית חמורה. אבל מה עם היה ילד שחווה את כל המצבים האלה בו זמנית לאורך זמן ופעמים אינספור?
ובכן, ילד כזה ייפגע כל כך עמוק וקשה בנפשו עד שהיא תיקרע, תתבקע. הנפש הבודדה, באין לה ולו מסגרת תומכת אחת, תיצור לו מין הקרע הזה ידידים שתפקידם להגן עליה בזמן הפגיעה. נפש כזאת נקראת נפש מפוצלת. ובמונח המקצועי להפרעה כזאת קוראים הפרעת זהות דיסוציאטיבית. D.i.d.
אתם מבינים? זאת לא הייתה הפרעה, זאת הייתה הצלה. בלי חלקי הנפש שהתפצלו מתוכו ונחלצו לעזרתי, לא הייתי בחיים. לא הייתי שורדת את מה שקרה לי. אבל כיום, כמבוגרת, המציאות של אשיות מפוצלת פוגעת לי בתפקוד ולכןמוגדרת הפרעה שעליי להתמודד עימה ולטפל בה. במקרים נדירים ניתן היה אפילו לעשות פעולה הפוכה לטראומות ולאחד את הנפש מחדש לאישיות אחת.
אך כרגע זה עדיין מצבי הקבוע- נעה בין אישיות אחת לאחר ומשתנה ברגע שמסתמנת סכנה ונקראים לעזרתי (באופן לא נשלט) הפיצולים שלי. אני צריכה לשכנע את הנפש שאני כבר בטוחה, שאני מוגנת וחזקה מספיק, ושיש אנשים האוהבים אותי וטובים אליי, שאין עוד צורך במנגנון המיוחד הזה. אבל מה שלקח שנים ליצור ייקח עוד יותר שנים לשנות. העבחדה העצמית היא אינסופית ואלפי שקלים מוצאים על טיפול נפשי.
ואז אני קוראת על אשה שאחרים משוכנעים כי היא שקרנית בגלל שיש לה כנראה איזו הפרעה נפשית וליבי נחמץ. האינם יודעים מהי הפרעה נפשית? החושבים הם כי נפש פגועה משמע נפש מרשעת? האם יחשבו אנשים בחיי, אם ידעו כי אני עצמי חולה, שאין לסמוך על שיקול דעתי? שאין להאמין לי?
זה שם אותי בסכנה גדולה ובפחד- אני עלולה להיפגע קשות ולהיות אפילו פגיעה במיוחד בגלל מצבי הנפשי, אבל לא אוכל לדווח ולספר על כך שנפגעתי כיוון שלא יאמינו לי. האם אני הפקר? זבל אנושי? האם מישהו מאמין לי ולשכמותי? יש לי זכות קיום? דיבור? ביטוי?
אתם- חברי הפורום- מה אתם חושבים עליי? על ההסברים היפים והסיפורים והנתונים- אתם מאמינים לי שהם נכונים?
דידי.
