השתתקתי, אחרי הרבה זמן, אני לא יכולה להגיד עוד מילה.
כל לילה מוחק את היום הקודם, והוא צונח לו לאי שם, ממלא את הלב באפר.

לפעמים אני מתנערת, וחוזר לימים ההם, אז הכל מתערבב, אור וצל, מר ומתוק.


האם ידעתם שאפשר להחיות בני אדם?
מילה אחת שלנו, חיוך, מבט, והוא חי.

(הלב שלי מלא הערכה כלפיה, היא באמת שימחה אותי אתמול ממש. ולא רק אתמול. היא אדם מושלם)


עבר לילה, ושכחתי,
והנה שוב בוקר יום חדש.
וצריך לטפס מלמטה ולהתחיל לעשות.

(הלב שלי צורח)