עוד עלול לקרות לי משו.

צריך לנגב ומהר.
אני בבית.

ופשוט לבכות.
ולבכות.
ולבכות.
עד שאני כבר לא אוכל יותר.
אבל אין סיכוי.
יום שישי.
אלוהים איזה תזמון מעפן.
מילא אתה עושה לי אתזה. אבל למה עכשיו?

קומי.
תעשי מה שאת צריכה.
את לא יכולה להיות ככה עכשיו.
עוד ישאלו מה קרה לך.
וחבל.

ובכל זאת מה שקרה ומה שאני משערת שקרה, גרם ללב שלי, שגם ככה לא היה שלם לגמרי,
להתרסק לאלפי חתיכות.
לא חשבתי שכשמשו כזה יקרה, זה יהיה עד כדי כך קשה.

עכשיו בוא נראה כמה זמן זה יחזיק.
ומה זה יעשה. אם בכלל.

לא יכולה להיות לידה דקה.
וצריכה לסבול אותה שלוש סעודות.
אני לא במצב רוח לשבת ארגון.
הארוחה עם החב"ב תהיה פאדיחות רצח.
אותה אני גם לא ממש מתה לראות.
אינלי כוח גם להופעות ולהשבעה במוצש.
כואבת לי הבטן כל היום. עכשיו בגלל עוד משו.
ונמאס לי.
מהכל.
לא חשבתי שיהיה כל כך קשה.