היום התנדבנו כל הכיתה בבית אבות
אמאלה.
אני אוהבת זקנים ומתחברת איתם טוב
אבל ראיתי היום דברים מזעזעים!!
וגם הייתה שם אחת ניצולת שואה...שלא הפסיקה לבכות שרקדתי איתה
והיא הראתה לי את המספר שלה על היד..ונהיה לי דמעות בעניים
ולאחת אחרת פשוט ישבתי והקשבתי..והיא סיפרה ודיברה ושיתפה ושפכה...ואני הקשבתי.
וזה עשה לה טוב.
חיבקתי אותה.
כבר לא זוכרים אותה במשפחה.
והייתה אחת בת 104 בל"ע...עברה את מלחמת העולה הראשונה,
ברכה אותי לחתן צדיק עם מידות טובות..
ועוד אחת ריירה
וההיא נפלה
ווווואו.
זה קשה. ומפחיד.
אבל זה סיפוק אדיר!!
פעם הבאה מותר להגיד שלום