הי בנות,
בעז"ה אוטוטו מתחילה תשיעי ורוצה לסגור הבראה בטלזסטון,
מתכננת בעז"ה כשבועיים אחרי הלידה,
הבנתי מהם שיותר קל לדחות מלהקדים את התאריך שם,
את הגדול ילדתי יום לפני התאריך ואת השני 3 ימים אחרי....
לא יודעת למתי לסגור....
מנסיונכן איך זה עובד שם באמת? שאחשב את התאריך כביכל שבוע קודם ומקסימום אדחה?
תודה!
אבל יודעת לענות מחברות שהלכו
זה בית החלמה בעצם , האמא והתינוק
יש תינוקיה מסודרת ויש אפשרות להשאיר שם את התינוק ושיעירו להנקות
ארוחות מזינות וכו
יש כמה סוגי חדרים לבד או 2 או 3 בחדר.
זהו בגדול... אפשרות לנוח בעיקר.
מאמינה שיש כאן מנוסות שתדענה לענות טוב ממני 
nick_newסגרתי לשבועיים אחרי אבל חישבתי שבוע לפני התאריך המשוער....
מקסימום אדחה.
היית שם? נהנית?
אני קבלתי כבר בלידה הראשונה החזר.
ואני במאוחדת שיא.
היום לדעתי בכל הקופות אפשרי,
אבל אולי רק בבטוח משלים,כמו מאוחדת שיא\עדיף, מכבי שלי וכו'
הייתי בחדר לבד אבל ישן כך שלא היה יקר כנראה.
ואז אין בעיה אם התינוק איתך.
אפשר להעזר בתינוקיה כשאת רוצה לעשות משהו או למשל כשאת הולכת לאכול - היה נראה לי טרטור לקחת לחדר האוכל. ובכל מקרה הן מלאכיות העובדות שם, ממש. כמעט כולן.
וגם בחדר האוכל היחס היה תענוג, והאוכל טעים נורא ובשפע.
רצפה עם מרצפות קטנות כאלה מפעם..
אבל אם זה נקי ומסודר מה אכפת לי.
הכל מאוד נקי,
אבל בדיעבד הייתי משלמת יותר ולוקחת חדר משופץ..
אגב,
ברחתי משם אחרי לילה כי בונים שם סמוך לבית החלמה
וכל היום עד שעה 17:00 יש קדיחות של קונגו. נוראי ביותר!
ממש לא החלמה.. בבית החלמתי יותר טוב..
מציעה לך לברר לפני שאת מגיעה לשם-שלא שמו אותך בחדר שפונה לאזור שבונים.
חוץ מזה,
באמת כיף שם ומפנק..
תהני!
אני גם בורחת מבית חולים ברגע שמתאפשר, כי אני לא ישינה שם, לא אוכלת, וסליחה על הביטוי, גם שירותים....... קשה לי ומגעיל אותי.
אבל בית החלמה זה משהו אחר לג-מ-ר-י-!!
אבל עדיין אישי מאוד והגיוני מאוד לרצות רק בית.אני פשוט יודעת ומנוסה בזה שאם אני לא הולכת לבית החלמה אני לא חוזרת לעצמי המון זמן, זה פשוט מקצר את התהליך אצלי.
אף פעם לא הלכתי והפעם כן רוצה לנסות,
וסגרתי שלושה לילות כשכולם מעודדים אותי לארבעה....
אבל כ"כ פוחדת שיהיה לי קשה ואחשוב תמיד מה קורה עם הילדים
והאם הם מסתדרים....
שאצלי אני רואה שבכל פעם שאני הולכת לכמה ימים- לא רק שמסתדרים פה מצוין+++
אולי אפילו יותר טוב, כי כולם מתגייסים ועוזרים, בלי תחנונים שלי...
זה נותן גם הרבה לבעלי, שבאופן טבעי פחות מעורב ופחות עושה את הדברים האלו ביומיום,
זה נותן לו עוצמה. והכי הרבה- הקשר שלו עם הילדים מתחזק, בעיקר עם הקטן- התורן שמטבע הדברים "דבוק" אלי ופתאום- הוא מפתח קשרים גם עם אבא שלו...
צריך ללמוד לשחרר, לדעת ולהבין ולהפנים שהכל בידי ה', ושהוא נתן לילדים האלה גם אבא. ולא יקרה להם כלוווום!! זה הכי חשוב, גם אם הם ילכו עם בגדים לא מתאימים, וגם אם הם לא יאכלו את כל אבות המזון בכל ארוחה לכמה ימים...
סליחה על החפירה.............
אבל יש לנו שכנים נפלאים וחברים טובים
הרוב נופל על בעלי
אבל דווקא הוא מעודד אותי כ"כ לקחת לילה נוסף...
גרים קרוב לטלזסטון כך שיוכלו ללא בעיה לקפוץ לבקר.
אמאשוני , אם+7 וירושלמית טריה, אתן מצליחות לשכנע אותי
חיבת לעבוד על עצמי לשחרר אחרת לא אשרוד...
אם+7אין, אין על הבעלים שלנו.
צרך רק לזכור להגיד להם את זה כל הזמן.
זה לא מובן מאליו...
החבר'ה הירושלמיות שם הן לא בדיוק החברה שלי.
בפעם ראשונה היה לי קשה והרגשתי בודדה.
בפעמים הבאות- באתי בהחלטה שלא משנה מה ומי, אם נעים לי- אני מדברת ומשתתפת ומשתפת, אם לא- אני צופה ונהנית מהצפיה.
זה מאוד עזר לי.
אבל האמת שהרוב המכריע חרדיות
בפעם הראשונה שהגעתי, הייתי ממוטטת נפשית ופיזית, אחרי ברית שהתינוק לא מפסיק לצרוח לרגע, מקום חדש, יום שישי, ואני מגיעה לסעודת שבת ושומעת משהי אומרת באידיש משהו כמו: מה היא נדחפת לשולחן שלנו,... בזמנים תקינים- מתאים לי לא להשאר חייבת, אבל כאן- סתמתי והלכתי לשולחן אחר עם דמעות בעינים....ככה זה התחיל...
ובכל זאת- הלכתי פעם שניה וכבר הרגשתי יותר מכירה את המקום ואת ההתנהלות וכו'.
אבל לא בימים הראשונים. לוקח זמן להתרגל, להרגיש בבית ולהיפתח.
בהריון תאומים שבוע 32.
התחיל לי כמין כאב בלתי נסבל רק בצד אחד מתחת החזה בצד ימין. כמין כאב בעור. ברגע שחולצה נוגעת לי בעור או כל מגע אחר בעור באזור הספציפי הזה מרגיש כמו סכינים בעור.
משהי נתקלה בדבר כזה. אני לא יכולה לעשות כלום כל שניה קופצת מכאב שהחולצה נוגעת שם. גם בלי חןלצה יש תחושת אי נוחות אבל כאב של סכין זה רם משהו נוגע בי.
הצילו
תודה רבה
הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.
לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד
התרחבות של הרחם.
זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).
אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.
חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ
תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא
זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...
וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊
אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.
😍😍
מגיעה על לחשוב על אחרי
תודה לך
כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..
פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר
תודה לך. זה ממש כאב לא נעים
בai של גוגל כתוב שש וחצי. אבל באתר של הקניון כתוב שמונה וחצי. מניחה שזה משתנה בין שעון קיץ לחורף. אבל לא הכי בעניין לנסוע סתם....
מניחה שסתום לא העבירו לחורף. נקווה...
אשמח לשמוע אתכן
אני מוצאת את עצמי מסתבכת בסיטואציות של קידוש קהילתי או להכין עוגה ליולדת/מגויסת,
בגלל שלא נעים לי להכין סתם עוגה בחושה פשוטה, אני מרגישה שזה צריך להיות מספיק שווה ואז אני נתקעת....
לקידושים יצא לי להביא בעיקר עוגת שוקולד עם קרם וסוכריות ואז זה מרגיש לי גם פשוט וגם אטרקטיבי (למרות שמקווה שהורים לא מקללים אותי בלב על הלכלוך;),
ולמשפחות זה רק כשיש לי זמן וכוח להכין עוגיות יותר מושקעות.
בכללי מלחיץ אותי להביא אוכל לאחרים כי מי יודע איך יצא, למרות שאפיה זה בגדול דבר שאני טובה בו...
אשמח לשמוע מה מקובל להביא אצלכן,
מה תרגישו בנוח להביא או תשמחו לקבל
כדי לקבל איזו תחושה מה נורמלי ואולי רעיונות לעוד אפשרויות שיקלו עלי את החיים.
תודה
מכינה עוגה שאני מכינה לנו, בד"כ עוגת שמרים טריה זה מפנק ממש.
לקידושים- בראוניז לוטוס נראה טעים ושווה ועבודה קלה
היתה לידה מהממת ב"ה, ועם אפידורל למתלבטות 🙃
כמה שאלות.
כאבי הנקה. אין פצעים בה אבל בדקה הראשונה של ההנקה מאוד כואב עד שמתרגלים. אין בעיה בתפיסה וזה משהו מוכר בהיסטוריית ההנקות שלי. זה שאין פצעים זו התקדמות. אבל מה יכול להקל בינתיים? שמה לנסינו ו קונכיות לסירוגין..
לתינוק המתוק יש יובש, ממש קילופים בגוף. לא היה לי לפני. מה יכול לעזור?
מתי נגמרות ההפרשות מהברית? שבוע זה תקין?
מזל טוב!!!! תרגישי טוב והרבה נחת!!!!!
בדיוק בדיוק ככה היה לי, בשניות הראשונות של ההנקה, פשוט כאב מפלח. עבר אחרי שבוע/שבועיים... תחזיקי מעמד
תקין לגמרי היובש, העור מתקלף ותיכף יחזור להיות עור בייבי חלק ונעים
איזה סוג הפרשות? הייתי שואלת את המוהל...
זה היה בסדר, אבל אני מציקה לו מלא אז חשבתי להתייעץ אתכן, נשמע שתקין ב"ה
לעשות לו אמבטיה עם שמן תינוקות לאמבט, בלנאום או של ד"ר שיפר. זה עוזר במיידי! גם למרוח בקרם (אני מעדיפה טבעי או שמן שקדים אבל אפשר גם של ד"ר פישר למשל)
ההפרשות אחרי הברית עדיין תקינות, ממה שזכור לי עד שבועיים זה יורד בהדרגה..
כמובן להמשיך לשטוף ושהאיזור יהיה תמיד נקי
ולגבי 2
זה עובר לבד
אם ממש מפריע לך אפשר למרוח בפנים (או בכל הגוף אם תרצי...) חלב שלך.
לגבי 3 תמיד כדאי לשאול את המוהל,
אבל ממה שזכור לי לקח איזה שבועיים עד שהיה נראה רגיל לגמרי
כן, זה כאבי תופת, אבל משתפר אחרי שבועיים בע"ה, ואחרי חודש כבר לא כואב כמה שאני זוכרת. מה שאת עושה זה מצוין.
זה בסדר גמור, מחליף את העור לעור של תינוק נעים ורך 😌
האמת לא זוכרת. אבל הייתי תמיד שולחת תמונות למוהל עוד מלא זמן אחרי הברית 🫣
לגבי פ2?
נסי לכבס בלי
ואולי חומר כביסה עדין
לפעמים הבישום עושה להם קילופי עור
רק גל תינוקות?
משתדלת לא לשים יותר מדי
ובלי מרכך בכלל
היה לי גם ככה. לנשום עמוק זה עבר אחרי כמה ימים.
בהמשך ל1
יש לי כאב חד בשד אחד. לא בפטמה, כמו דקירות כאלה פנימיות. כואב מאודדד ולא יודעת ממה זה יכול להיות?
לא יודעת בדיוק מה זה אומר..
יש לך יועצת הנקה להתייעץ איתה אפילו טלפונית?
אצלי עם כאבים שונים הרפידות הטיפוליות של ארדו מאוד עזרו
צריך לעסות בעדינות איפה שכואב , אפשר תוך כדי שהוא יונק
גם מקלחת חמה יכולה לעזור אם זה באמת גודש
תשאלי בגיפיטי. אם לא ישתפר עד אחרי שבת תנסי משחה של פטריה.
חשבתי בפטמה, אם זהלא שם אז לא יודעת מה זה,
אלא אם זה התמלאות בחלב.
לק"י
או שזה כואב מידי?
(לא יודעת אם זה אמור לכאוב עד כדי כך).
ומזל טוב!! הרבה נחת ושמחה!!
שאז זה הזרימה של החלב שמתחילה
או כל הזמן?
אם כל הזמן זה יכול להיות סתימה, וכדאי שתטפלי בהקדם. אצלי הנקת פוטבול שחררה סתימות
גיסתי (לא בדיוק, האישה של גיסי)
ואני
משוערות לאותו שבוע אני ליום ראשון והיא לחמישי
כבר בתשיעי אבל יש עוד קצת עד המשוער
אנחנו חברות טובות דווקא
אבל הבוקר כתבה לי שיש לה צירים מהלילה ימחכה שיצטופפו לראות אם זה לידה
וואלה עצבן אותי חח
כזה אופ נו מה נו
גם כי אני גם רוצה כבר ללדת
וגם כי, סיבה מטופשת אבל מה אני אעשה, אני מפחדת שאז לא חתייחסו אליי כשאלד… אופ
והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭
זה שלב כזה שאת מתה ללדת...
ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.
אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך
העיקר בעיתו ובזמנו.
ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?
ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.
וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...
גם לי זה היה.
משמים בסוף כל התיזמונים האלה...
השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️
בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅
בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך
ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל
גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.
וכן התעצבנתי חח
כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני
הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה
ושתינו עשינו ברית.
האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני 
אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)
זה יכול להיות גם עניין של משפחות ומיקוםשימושיתוכו'
נחיה כנראה מה יקרה בסוף
לק"י
(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).
אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.
הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.
נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...
שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...
כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..
אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉
אני כל כך אוהת להיות בהריון....
תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.
הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.
ואני כל כך יפה וסקסית...
לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.
תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.
אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!
אני לא מחכה ללדת
אני מחכה להיות אחרי
חחחח
לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל
ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.
זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...
לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע
את לא רוצה שלא יהיה לה
את פשוט רוצה כבר גם..
אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק
(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)
והיא מסכנה עבר לה…
כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…
היא קבעה קיסרי לשבוע 39 כשאני הייתי אמורה להיות 38+4.
ולפני הלידה הזו ילדתי בסוף 39 עם זירוזים!!!!
הפלא ופלא הבן שלי החליט לצאת ב38+1😅😅😅😅
כולנו עד היום מופתעים שהוא גדול מהבת שלה חחחח
ומינית
על רקע קשיים מיניים אצל האישה
באזור המרכז, עדיפות לפ''ת
אישה דתיה/חרדית
את אומרת להם בפנייה/ וואטסאפ מה חשוב לך ולפי זה מתאימים לך.
למכון רותם גם יש שירות דומה, אבל אצלם עושים את זה בפגישה בתשלום ויש פחות מטפלות דתיות.
אני חושבת שאפשר לסמוך על ההמלצות שלה.
הבן המתוק שלי בן שנתיים ו10
ינק עד שנתיים וחצי בערך..
אני בסוף היריון אז בלילה אני משכיבה אותו לישון בשכיבה לידי
הוא מתוק ואוהב חיבוקים, ולאחרונה הוא שם לי לפעמים ידיים על החזה
מצד אחד אמרתי לו שזה פרטי שלי (הוא לא ככ השתכנע חח)
מצד שני מתלבטת על זה.. בסוף לא מזמן הוא הפסיק לינוק והיה לו מאוד קשה ואולי הוא עדיין קטן?…
אשמח לחכמתכן
בלי לחץ בכלל. פשוט לומר שוב ושוב שאת לא מרשה ולתת לו חיבוק במקום
זה חשוב גם כדי שילמד לא לגעת שם לנשים אחרות כמו המטפלת במעון או סבתא.
ובכללי חשוב שהמגע יהיה בגבולות שנעימים לך.
שהילדים שלי נוגעים לי בחזה, כמו שלא מפריע לי שהם נוגעים לי בבטן או בידיים, בטח ילד קטן ותמים
הוא עוד ינק, ככה שזה ממש כמו שהוא ייגע בבקבוק
כלומר אם את מרגישה חוסר נעימות שהוא יגע בך שם זה הכי נורמלי בעולם (גם אני הייתי מרגישה ככה) ואפשר פשוט להזיז לו את היד בנעימות ולהגיד לו איך החיבוק נעים לך.
ואם זה לא מפריע לך ורק רצית לוודא שזה תקין אז תתעלמי ממני 😂
בעיני, אם זה מפריע לך תזיזי לו את הידיים באלגנטיות,
אם זה לא מפריע לך, נראה לי עזבי, הוא קטן ותמים.
אנחנו רוצים בקרוב לנסות, אבל מפחיד לחשוב על מה עלול לקרות לילדים שלנו פה…
אני מפחדת שמישהו יפגע בהם, מפחדת שהם יפגעו באחרים, מפחדת שלא אצליח לחנך אותם בדרך שאני מאמינה בה. לא רק מבחינה דתית, מבחינת להיות בני אדם. מפחדת שלא אהיה אמא מספיק טובה בשבילם.
וכן, יש את הפחד של ההריון והלידה וכל זה, אבל בעיקר על החינוך שלהם… אז כן, מתפללים על זה המון. ונעשה הכי טוב שאפשר.
מה אתן חושבות?
אני כבר הרבה אחרי השלב הזה
אבל באופן כללי
פחד זה לא דבר שמנהל את חיי
כי פחד יכול להיות המחסום הכי גדול להגשמת חלומות ורצונות
כלומר, הרצון להבאת ילדים לא יושב על ההיגיון הפשוט, אלא על הלב ועל יצר החיים.
זה טבע העולם.
ואם אדם לא מרגיש את זה באופן טבעי, אז אני חושבת שכדאי לטפל בזה, לבדוק מה יושב שם בעומק, למה הפחד משתלט על יצר החיים הטבעי.
בכל אופן, תפילות הן הפתרון הכי טוב לכל דבר שלא תלוי רק בידיים שלנו
ואני מאוד רוצה, זה מרגיש כבר צורך מרוב שאני רוצה.
אבל הפחד כן קיים ואני מנסה להבין מה עושים עם זה. כי תכלס, אנחנו מביאים ילדים לעולם רע. כן, יש אנשים טובים. אבל גם הרבה אנשים רעים, שפוגעים באחרים, ומפחיד להביא אותם למקום כזה. מעבר באמת לזה שמי אמר שיצאו מחונכים כמו שצריך?
ולא לחשוב יותר מדי. כלומר, לחשוב רק על האושר שבהבאת ילדים לעולם, על האמונה שבע"ה הגאולה קרובה והילדים שלך יגדלו בעולם טוב ושלם, על זה שהם ואתם מושגחים בידיו של הקב"ה...
ואם לא מצליחים לעשות זאת לבד - אז הולכים לטיפול...
יש בו המון דברים קשים, וזאת כן התמודדות בשבילי. אבל במהותו הוא טוב. הוא גילוי של ה'.
שהמחשבות האלה הן דרך של הנפש לאותת לנו שאנחנו לא בנויים כרגע לילד או לעוד ילד.
אם את כבר רוצה אולי יעזור לך טיפול סביב הנושא אבל מאמינה שכשתוכלי נפשית את פשוט לא תהיי מוטרדת מזה
שלמרות כל הטעויות שההורים שלי עשו בגידו שלי
ולמרות הקשיים שעברתי בחיים
אני שמחה שהם בחרו להביא אותי לעולם...
מאמינה שכל אחד שתשאלי יגיד לך ככה
גם כאלה שעברו דברים יותר קשים ממני
אני משתדלת להחזיק בראש שאני עושה את ההשתדלות שלי ומתפללת לה' שיעזור, ובסופו של דבר מה יקרה זה בידיים שלו.
אבל אחרי שיש לי אני יכולה להבין על מה את מדברת
וזה לא פשוט. בכלל
אבל זה ממלא אותי באושר גדול.
אבל הזכרת לי מאד את החששות שהיו לי.
בסוף, אצלי, רק כשהרגשתי שאני מוכנה גם לתרחיש תיאורטי שבו הילד הופך למבוגר בעייתי מוקצן, נניח חלילה מתמכר לסמים קשים ובמובן מסויים אני מאבדת אותו, והשלמתי עם תרחיש כזה, הסכמתי להתחיל.
כן היה לנו ברור שאם אחד אז שניים כי לא פייר לגדול לבד.
שאביא ילדים לעולם כזה
מאז יש לנו עוד שתיים.. ברוך ה'
מה שאני מנסה לומר- שבסוף יצר החיים גובר על ההישרדותיות
בסוף רוב העולם הוא טוב, ולתת חיים זו מתנה
לי גם עזר שקראתי איפשהוא שהנשמה מחכה לרדת לעולם. היא מחכה ואת גואלת אותה
לא עושה לה רע שהורדת אותה לעולם, אלא הטבת איתה
לא זוכרת מקור, אולי מישהי כאן תדע
מפחיד אותי דברים אחרים כמו שמשהו יקרה להם וכזה, אבל לא מפחיד אותי שהם יהפכו לאנשים רעים או שהחינוך שלהם לא יצא טוב.
אני משתדלת להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות, ולחנך אותם למה שאני מאמינה בו. אני מכירה בזה שחינוך והורות טובה זה תהליכים שקורים לאורך כל החיים, ואני משתדלת להתקדם ולהשתפר כל הזמן.
ואם כשהם יגדלו הם יבחרו אחרת, בחירות שאני לא מאמינה בהם או חושבת שהם פוגעות בהם, אני מקווה שאני יצליח להכיר בזה שהם בני אדם נפרדים ממני ויכולים לבחור אחרת, ולהמשיך לאהוב אותם ולתמוך בהם בכל מצב.
"להביא ילד לעולם זו החלטה משמעותית. זה לבחור בכך שלנצח הלב שלך יתהלך מחוץ לגוף שלך"
(אליזבת סטון, סופרת אמריקאית)
אני מרגישה שזה ממש נכון, ורק תכפילי את התחושה במספר הילדים. ואני לא אמא חרדתית בכלל, אני מקבלת את זה שזה הטבע, ככה ה' התכוון, שנאהב את הילדים שלנו כ"כ, והוא נותן לנו כוחות-
לסמוך עליהם שילכו בדרך טובה
ולסמוך על עצמנו שאנחנו נותנים להם כלים טובים ונכונים שמאפשרים להם להתמודד,
ולסמוך עליו כמובן, שהוא שומר עליהם ואוהב אותם. לי עוזר לזכור ברגעים של פחד שהילדים שלי הם גם הילדים שלו ואנחנו בעצם בהורות משותפת. זה נותן לי הרבה ביטחון ורוגע ומזכיר לי שהם מושגחים ושהוא משגיח גם עלי שלא אעשה יותר מדי שטויות ושאהיה אמא מדויקת לילדיי.
אבל כן זה בהחלט מפחיד וקיים ונוכח
גם אחרי שהילדים נולדים כמובן אבל אצלי יש פחד מאוד גדול גם מהתהליך עד הלידה כולל..
בכל מקרה, מה שגורם לי בסופו של דבר כן להפסיק מניעה/לעשות פעולות שבע"ה יובילו להריון ולתינוק
זה כשהרצון גובר על הפחד.
אני לא מחפשת לא לפחד. זו לא אופציה שקיימת מבחינתי ולא משהו שאני שואפת אליו, הפחדים הם חלק מהסל שיש לי בחיים ואיתם אני עובדת.
אבל בשלב שבו הפחדים לא מוחקים את הרצון, אני מבינה שאני בשלה להריון נוסף..
ממש כעסתי על עצמי שאני כ"כ אגואיסטית שמביאה את הילד לעולם שכולו עבודה קשה, ושאפילו הלידה שהיא תחילת החיים מתחילה בכזה קושי פיזי (כי אני לא יודעת מה תינוק מרגיש בכל התהליך הזה של הלידה, גם פיזית וגם רגשית הכל מבלבל וחדש)
אבל אני חושבת שטוב לילדים שלי, ברור שיש קשיים וגם יהיו להם בעתיד כי זה העולם, אבל ברוב הזמן טוב להם, והם שמחים. וגם לי עם כל הקשיים שהיו לי בילדות (והיו הרבה, וב"ה שהילדים שלי לא עוברים אותם) עדיין טוב לי ואני שמחה שנולדתי.
הם גם מרחיבים לי את הלב כל יום מחדש שאחרי תקופה בלי תינוק הרצון פשוט משתיק לי את כל הפחדים והופ מגיע עוד ילד....
אבל אני תמיד זוכרת שתפקיד של אישה יהודיה זה להביא ילדים והשותף השלישי מלווה אותי ואותם בכל התהליך הזה.
במצרים הנשים ידעו שהילדים שלהם יישלכו ליאור והן עדיין הביאו ילדים.
התפקיד שלי זה להביא אותם ולסמוך על הקב"ה שיעזור לגדל אותם בנחת, בשלום, ברווחה.
באמת עמרם היה מאוד רציונלי והגיוני כשגירש את יוכבד אשתו, כי באמת איך אפשר להביא ילדים לעולם של עבדות ואובדן?
אבל נשות ישראל במקורן ניחנו ביכולת להתעלות מעל השכל, ולהמשיך להביא ילדים לעולם.
והנה - בזכותן אנחנו קיימים היום
