נמאס לי.

אבא יתמודד.

זה לא באמת יקרה

את מתעלפת עוד רגע.

תאכלי ותסבלי בשקט שכואב לך.

אין לי מה להגיד להם

זה פסיכי.

מלא חומר במתמטיקה. אין לי מושג איך אני אשלים את הכל.

ואנגלית גם.

ולא עשיתי את המבחן היום.

והמחנכת שאלה איפה אני אתמול. היא עדיין מחכה לתשובה. לא כפת לי.

אל תעשי את זה.

באמת לא.

דפוקה

פשוט תסתמי.

זה הכי יועיל לבנתיים.

גם ככה את לא באמת מענינת אותה והכל מזוייף.

כילו מה את חושבת לעצמך???

וירדת במשקל. וזה לא מעניין אותך בכלל.

מפגרת.

את לא קולטת שכל דבר מכאיב לך?

מילא תאכלי משו בריא. אבל את זה??

סתומהסתומהסתומה.

תיכחדי אמן

שמרתי פה על כולם כל היום. עבדתי פה כל היום.

ואז כשאני רוצה טיפה זמן לעצמי, ולהיות במיטה, והתחלתי לבכות כי כבר קשה לי,

הגעת. והתחלת לצעוק למה אני לא שומרת על כולם. ואני חסרת אחריות. ושהייתי מודיעה והוא היה יורד הביתה.

תודה לך. אין כמוך. הצלחת לגרום לי להחנק מבכי.

והיא התקשרה. ועניתי למרות שלא היה לי מצברוח ובכיתי. וחנקתי את הדמעות תוך כדי שיחה.

ואני לא אתקשר אליה אם אני אצטרך. כי ככה. אני מציקה לה מספיק גם בלי זה.

אלוהים. קשה לי כבר.

את לא מועילה בזה לאף אחד ואת סתם כמעט נשברת ובוכה מול אבא.

אז תפסיקי וזהו.

זה לא מועיל ואת ממשיכה.

תשנאי את היום הזה. את השבוע הזה. את עצמך.

מפגרת אחת.

לא. זה לא מועיל. וגם ככה הוא חושב שאת לא עושה פה כלום.

אז למה??

תסתמי פשוט וזהו.

כנראה שאני באמת לא קשורה לשכבה שלי.

והן לא אוהבות אותי.

זה היה דוחה. ממש.

לא הפתיע אותי שהיא אמרה את זה, אבל זה פגע. ממש.

בואו נבכה ונרגיש דבילים שאנחנו שמים לב למה שהחברה אומרת לנו. למה שהיא משדרת לנו. 

פיצית תהיי דבילית ותמשיכי לבכות.