בס"ד=]

מצד ההגיון הבריא: *נשים הרבה יותר רגישות מגברים- יהיה להן יותר קשה להרוג- אם היא בקרבי..

*כושר גופני של נשים שונה משל גברים. ועזבו אתכם פמיניזם- זה ת'כלס בשטח.

*גם אם אותה בת נכנסת לפקידות או דברים דומים יש בעיות צניעות מאוד חמורות בצבא- ערבוביה וכו' לכן ראוי להימנע.

מה הבעיה לעשות שירות לאומי?

לשאת נשק, אם זה לא לצורך פיקוח נפש, זה בגדר 'כלי גבר'. 

ובכלל זה נוגד את כל האופי של האשה,

מלחמה זה תפקיד של הגבר ולא של אישה.

חוץ מזה שיש בעיות גדולות של צניעות בצבא.

בס"ד

"דרכו של איש לכבוש ואין דרכה של אישה לכבוש" (תחילת קידושין).

ישנם הבדלים מהותיים בין הגבר לאישה. חוץ מהאיסור ההלכתי הפשוט שבנשיאת נשק ("לא ילבש") ובהימצאות בת באחריות גברים זרים, ובעיות חמורות של צניעות. שסיבות אלו גרמו שכל הרבנים אסרו דבר זה (למעט מעטים מאוד...) יש את ההבדל המהותי הזה, שגורם לכך שאין מקומה של בת בצבא.

מטרתה של האישה אינה המלחמה. אם נדבר בצורה מתפייטת קצת, נאמר שתפקיד הגבר הוא המלחמה. היציאה כלפי חוץ. ותפקיד האישה הוא השלום. העבודה כלפי פנים. "ביתו זאת אשתו". עקרת הבית- עיקר הבית. זו מטרת האישה. אנחנו לא רוצים לפתח נשים גבריות, כמו שאנו לא רוצים לפתח גברים נשיים...

זו אינה הפליה. זו התאמה לכל אחד את התפקיד המתאים לו..

כי במשך שירותה הצבאי, היא תלמד להפסיק להסמיק, כשיספרו לידה בדיחות גסות.

ואסביר את עצמי...

כל הטיעונים שכתבו למטה נכונים. אבל, נראה לי , שהשיקול הוא כדלקמן:

לאשה היהודית יש תפקיד גדול מאד בחוליה המקשרת את הדור שלנו עם הדורות הבאים. היא מעצבת את הדור הבא שלנו כאשר היא העוסקת היומ יומית בחינוך הילדים. היא זאת שתגרום לכך אם במשפחה הזו יהיה המשך לעם היהודי, או לא, וכן מה יהיה מידת חוזקה של החוליה הזו.

וכידוע, חוזקו של השרשרת נמדד לפי החוזק של החוליה החלשה ביותר.

לכן, כדי שתוכל לבצע את המשימה שלה בהצלחה גדולה, עליה להיות טהורה, במחשבה, בדבור ובמעשה. ואני לא מגזים כלל.

בחורה דתית המתגייסת לצבא. גם אם היא תשתחרר מהצבא טהורה למעשה, אני לא יודע מה יהיה סגנון הדבור שלה הכוונה לטהרת הדבור, וגם אם היא תהיה בטהרתה באשר לדבור, מה יהיה על טהרת המחשבה שלה.

ספרה לי בת שהיתה בצבא, שאחרי שהתגייסה, אם ספרו הבחורים לידה בדיחה גסה, היא העירה להם שהיא לא מעונינת שיספרו על כך בנוכחותה. לאט לאט היא הפסיקה להעיר, אבל התעלמה מהבדיחה הזו, אח"כ היא הקשיבה לבדיחה בשאט נפש והסמיקה... עד שבסוף היא כבר לא הסמיקה.

המשפחה שהיא תקים עכשיו, אחרי שהיתה בצבא, תהיה שונה מהמשפחה שהיא היתה מקימה לולא הצבא. אתם לא חושבים כך ? 

המקום של הרוב המוחלט של הבנות הוא לא בשירות קרבי...(יש אחוז קטן שכן אבל הוא מועט מאד)

אבל למרות זאת, בצבא יש גם תפקידים שלא מצריכים קרביות לדוגמא מודיעין וחיל החינוך...

ובאמת האגף לתרבות תורנית מחזיק מורות חיילות שעוזרות בקליטת עלייה, עיירות פיתוח, פנימיות, חנ"מ וכו' ממש עבודה חשובה.

לעניות דעתי זאת פשלה של הציבור הדתי שיצר (לא במתכוון) את ההתבדלות וההליכה לשירות לאומי כמוסד ולא איחד את "האגודה להתנדבות" ביחד עם הצבא כדי שכל הבנות יוכלו להתנדב בצורה לא קרבית דרך הצבא (וע"י כך גם להקטין את מספר הפקידות החילוניות...)

סווו? הן הולכות לקרבי. מה הרווחת? צבא מורכב מנשים וגברים :גם עירבוביה וגם צבא חלש הרבה יותר- נשים עם כושר גופני לא כשל הגבר.

ת'כלס? נשים לא מתאימות לצבא. גם לא לפקידות.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!