היום כבר איש
באלי לכתוב על מלאאאא דברים אבל אין לי באמת מה לכתוב אז דמיינו פה מגילה
וזה המקום להודות לנעמה על פוסט טראומה נורא למדי אבל אין סיכוי שהייתי עוברת את השנה הזאת בלעדיה. והיא עוד רגע עוזבת אותייייי (זה המקום לדמיין אותי מגשדרת)
כילו לא באמת עוזבת אבל היא יולדת ומשאירה אותי לבד ובטח לא יהיה לה זמן בשבילי עם כל הגישדורים מהצד הנגדי שדורש קצת יותר צומי משומה, שזה משהו אגב שאני לא מבינה כי אני גם צריכה צומיי ואוכלל
אבל אני אבוא לבקר אותה. בשלוש אוטובוסים. וטרמפים. נכון? נכון
יאללה נראה קצת פרנדס לנשמה ונלך לישון

לשתיכן