תהליך מחשבתי מספר שתיים

בהנהלת: ענבל

מכתב פתיחה

תהליך מחשבתי מספר שתייםריעות.

אז אני עוצרת את ארגון המטבח כי פתאום חשבתי על משהו, ואני חייבת לכתוב אותו מסודר איפשהו. ואין מקום טוב יותר מנסיופ

בתור ילדה, האני שלי התחלק לשלושה חלקים: מה שאני רוצה, מה שאני יכולה, ומי שאני באמת. רציתי להיות מפורסמת. האמנתי (ועדיין) שאני יכולה לעשות הכול כמעט. מי אני באמת? לא הייתי מחוברת לחלק הזה, אבל אני יודעת שאני תמיד, ללא יוצא מן הכלל, מופנמת וביישנית.

(איך קוראים לה?)פוסעת

חנה, או בכינוי שהמצאתי- נונצ'קהריעות.

היי זה יפה! מזל טוב

פוסעת

מה קרה אחר כך?ריעות.

אחר כך גדלתי. רציתי להיות מפורסמת בכל העולם. רציתי להיות טיילור סוויפט, לפחות. רציתי למשול בארצות הברית ודרכם על העולם כולו.

אבל זו לא מי שאני. כלומר, אני יכולה לעשות את זה. אני רוצה לעשות את זה. האם זה אומר שאני צריכה לעשות את זה? לא.

כי זה לאו דווקא עושה לי טוב.

מה זה אומר?ריעות.

זה אומר שאני צריכה לעצור ולחשוב מחדש. מה אני רוצה מהחיים האלו? האם באמת אני רוצה להיות טיילור סוויפט?

האם אני רוצה לחשוף את כל מי שאני בפני העולם כולו?

נכון, אני אוהבת לדבר על עצמי. האם אני מוכנה שזה יתפזר? שזה לא יהיה שייך לי יותר?

אני לא חושבת ככה.

אני חושבת שאני רוצה את תשומת הלב והאהבה, לא את הפרסום.

אז מה עושים הלאה?ריעות.

חושבים. מה אני כן רוצה להיות? אני מסתפקת בלגדל ילדים? אני רוצה בכל זאת לכבוש את העולם, למרות המחיר?

ומחליטים, ומבצעים את זה עד הסוף. כי זו מי שאני, מה שאני רוצה ומה שאני יכולה.

אם כך, בואו נחשוב.ריעות.

אני כבר יודעת שלהיות מפורסמת לא יעשה לי טוב. אני לא אמשול בגוף שלי, בחיים שלי, במחשבות שלי, אפילו.

אני רוצה לגדל ילדים. כמה שיותר ילדים, יותר טוב. אני אוהבת ילדים. אני רוצה להתחתן. אני רוצה להקים בית יהודי אמיתי טוב.

כי בזה אני מאמינה.

אני? הפמיניסטית הגדולה?

כן. כי פמיניזם לא אומר לצאת לכבוש את העולם. פמיניזם אומר להגשים את עצמי ללא מגבלות שנקבעו על ידי בני אדם.

אבל שימו לבריעות.

זה לא אומר לוותר על הכול. זה לא אומר להפסיק לכתוב או לשיר או לרקוד או לעצב בגדים או ללמד אנגלית.

אפשר לעשות את כל זה כשמגדלים ילדים. לכתוב לעיתון או למגרה או להוצאות ספרים? קל. כתיבה זה הדבר האהוב עליי בכל העולם, זה עושה לי טוב, זה משחרר. זה בא לי טבעי.

אני יכולה לשיר בבית, למשפחה שלי שאוהבת אותי וחושבת שאני שרה הכי יפה בעולם.

ולרקוד לעצמי, כי ככה אני אוהבת. לרקוד לבד.

ולעצב בגדים לעצמי, כי אני יכולה. אני יכולה ללכת איך שבא לי, עם איזה סגנון שאני רוצה, כי לא משנה מה יאמרו לי, אני אוהבת את עצמי.

וללמד אנגלית את הילדים שלי, או את החברים שלהם, או את השכנים.

מבינים? זה לא לוותר על חלום. זה לוותר על מה שהעולם אומר לי, זה להגיע אל עצמי.

וואו.שעות של אמת.אחרונה

זה יפה ממש.

ואני אוהבת את איך שאת כותבת

נסיון פעילקפיץ

מאוד

קצת מכוער, אבל נתרגל

ועכשיו חזרתי למחשבקפיץ