משתי סיבות עיקריות:

א. אין דבר כזה 'משה רבנו של הדור', משה רבנו היה אחד. סנהדרין אמנם יכולה לדון בתורה ולחדש בה הלכות ע''פ כללי הפסיקה (מידות שהתורה נדרשת בהן, גזירות דרבנן, היתר שעה וכו') ו"יפתח בדורו כשמואל בדורו", אבל אין ולא יהיה מי שיכול לחדש תורה אחרי משה רבנו ואפילו לא הלכה אחת, לא מעצמו ולא בנבואה. זה לגבי ההבדל הקטנוני אך מהותי בין משה רבנו (כאדם וכמושג) לבין סנהדרין.

ב. לגבי ראיית הרבנות כסנהדרין (גם מהפן ההלכתי של סמכויות סנהדרין וגם מהפן המהותי של מהות הסנהדרין) - יש בזה הרבה מה לדון מהרבה צדדים (אם לשכת הגזית בדווקא, אם חייבים סמיכה, אם חובה בי''ד של 71, ועוד הרבה שאלות כגון אלו), אבל הנקודה העיקרית בה האמירה הזו בעייתית לענ''ד היא הבלבול בין המדינה על אגפיה ומוסדותיה לבין 'נשמת האומה' ו'כנסת ישראל' כך שההנחה היא שאם המדינה הקימה גוף רבני ובחרה רבנים ומינתה אותם ל'רבנים ראשיים' ממילא הם והרבנות נעשים 'משה רבנו של הדור' שהרי עמ''י בחר בהם ומינה אותם - לא משנה שבפועל רוב ככל עמ''י לא מקבל את הרבנות כסמכות רוחנית ובטח שלא את הרבנים הראשיים, כי הרי 'נשמת האומה' ו'כנסת ישראל' בחרו בהם ומינו אותם באופן סגולי.

נ"ב

כל הנ''ל ביחס לאמירה שבכותרת ומה שמשתמע ממנה בלבד מבלי לדעת מה היה ההקשר, ייתכן שבקריאת ההקשר המלא המשמעות הייתה שונה וממילא התגובה.

עדיף לא לשאול "מסכימים או לא"..

יש בזה משהו מגוחך, כאילו מעמידים מישהו פה מולו - שאין מה להשוות אף אחד כאן אל הגדלות שלו בתורה.

אז זו שאלה שיש בה צד, למראית עין לפחות, פרובוקטיבי.

"מרוויחים" צד של הבעת דעה, ומפסידים את העיקר, של תחושת המרחק בין המדרגה של ת"ח עצום, לבינינו (גם אם נאמר שבנושא הספציפי כל אחד יכול להביע דעה וזה לא תלוי בגדלות בתורה, שאני לא בטוח אם זה כך או לא).

אם ממש רוצים - אפשר לשאול על דבר כזה סתם, בלי "אם מסכימים" עם אמירה שלו.

צודק שהניסוח פחות מוצלח. אבל אני בטוח שהכוונה לא הייתה פרובוקציה ולא להשוות בין מישהו לרב אלא לשמוע דעות נוספות על האמירה [לא שאני אומר שאמרת שכן... ].

וברור שאין כל מקום להשוואה בין הרב שטרנברג שליט''א לאף אחד מאיתנו, וברור שזו לא הייתה הכוונה [כנ''ל], ובכל זאת ניתן להביע דעה שונה מתוך הכרת מקומנו ובכבוד הראוי כמו שכתבת בסוף.

[ואני גם לא מחפש "הבדלים" כאלה, ולא חושב שההכללה לגביהם היא נכונה]

יש הבדל אם מעלים שאלה, לפחות בתחום שחושבים שלא אמורים בשבילו לדעת הרבה (כי אחרת זה סתם מגוחך. כמו שלא ישאלו תלמיד בכיתה ז', מה הוא חושב על תיאוריית היחסות של איינשטיין. יש "תרבות" כזו היום - מחנכים ילדים שהם יכולים להביע דעה על הכל, גם בלי לדעת כלום. חוץ ממתמטיקה, כמובן...) - 

לבין אם אומרים, רב גאון פלוני אמר כך וכך (בנושא שלפחות משיק להבנה התורנית) - מה אתם אומרים...

זה לא שייך ל"אצלנו". ואוי ואבוי אם ה"אצלנו" שלנו היה כך.

זה שייך לתחושה בסיסית של מרחק בין ת"ח עצום לאנשים שרחוקים מזה מאד.

אז גם אם - כנ"ל - מותר לחשוב אחרת, כי חושבים שזה לא תלוי-ידע באופן מובהק; עדיין ההצבה "הוא אמר, מה אתם אומרים", מאבדת את העיקר, שהוא תחושת הבדלי המדרגות. והתחושה הזו, יקרה יותר מכל דיוק במה אומרים על הדבר הנקודתי.

אפשר להעלות שאלה כזו - כמו שמעלים עוד שאלות - בלי "מול" מה שאמר, וכמובן בזהירות גדולה מאד בכבוד ת"ח, כשמדברים על ערך הרבנות ומקומה.

לגיטימי. סומך על רבותיו. לא בא להכריע בין  ההרים. יש בכך גם צד יפה.

ויש גם רבים שמבררים את השקפת עולמם.

נכון, שיש הבדל כאשר רואים בתפיסת העולם לגבי המדינה וכד', משהו שהוא ממש תורה - אז יותר לומדים את זה; לבין כאלו שבעיניהם מראש זה לא משהו משמעותי - אז לא בדיוק לומדים את הענין, או חושבים שיש מה.

אבל בכללי, להכליל כאילו אם יש להם בירור אמוני/השקפתי, "הם" לא יבררו גם לעצמם את שאלותיהם, זה מוגזם. מכליל מידי.

צריך לכבד את המוסד מצד עצמו

ויש מקום להחמיר אישית בדברים ספציפיים

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי