ראשון. אני גמורה מעייפות בבוקר.חייבת ללכת לאולפנא.
אני מתחילה להשלים חומר מכל השבוע.
מחנכת. אין מגמות. אנגלית. נחמד דווקא. לא היינו כמעט בנות ושיחקנו כזה.
אני מבריזה מספורט. נוסעת לירושלים. הולכים לצמאה.
פוגשים את @כמעט בלי ראש... ו@סניורה. היה ממש נחמד.
נכנסים. פוגשים את @החיים תותים! @הכל משמים @עיגול שחור. שיאוו היה כיף ממש. ודיברנו והיה מצחיק.
והפרח שהיא הביאה לי. קורעת הילדה.
נגמר צמאה. הולכים איתם לפיצה. בעע.אני אוכלת בכח. כואבת לי הבטן.
חוזרים לאולפנא. מקלחת ולישון. אני גמורה אחרי שעתיים שינה בערך.
שני. בוקר. אני קמה ב7 וחצי. נרדמת. מתעוררת בבהלה ב8 ורבע. מתארגנת בטיל ועפה לכיתה. המחנכת שמה עליי עין
שעתיים מסע אל עצמי. אני לא אוהבת את הדברים האלה.
מתמטיקה. גאד. יש לי 3 נושאים להשלים. משבועע!! |מת|
שעתיים חופשיות. אני מנסה ללמוד למבחן. לא הולך.
אני רוצה לברוח לים. היא אומרת שלא כדאי.
אני מחפשת מחליפה למועדונית. אני לא מוצאת. אני חייבת לעוף למבחן.
בסוף מצאתי. אני עפה. אני לא יודעת כלום. לא מבינה מה המורה רוצה ממני בשאלה אפילו. באלי לבכות.
אני והיא בורחות לירושלים. לא ים אבל גם משהו. אני רואה בדרך אוטובוס לתל אביב. אני כמעט בוכה.
הולכים לבנייני האומה. פוגשות את @נחל ואישתה.שיאוו יאוו. אנחנו חייבות לעשות את זה נורמלי באמת מתישו.
פוגשת את @סניורה. חיבוק והיא הולכת.
הולכים לגן סאקר. לא מוצאות איפה לשבת. הולכות לגן הוורדים. מתיישבות שם. שירים.
אמא מתקשרת. אני מסננת. 4 פעמים. אני חוזרת אליה. היא מעלה לי תסעיף. אמרתי שאני באולפנא. ואני לא
אני עם דמעות. רע לי. והיא דואגת לי ממש. לא, זאת לא אמא שדואגת.
חוזרות למרכזית. סנטר 1. דף. אוטובוס.
אני לא רוצה לחזור לאולפנא.
היא מתקשרת. אני מסננת. היא מתקשרת אליה. היא מסננת. היא מתקשרת אליה. היא מסננת. אנחנו בהלם. איך זה הגעה אליה ככ מהר?? אנחנו רועדות. לא יודעות מה לעשות. אין לנו כח לשיחת מוסר והעפה מהפנימיה. יושבות בתחנת אוטובוס ליד האולפנא. יורדות באיזשהו שלב. רצות לחדר. רואות אותה. שאלה איפה היינו. אנחנו מגמגמות. לא שלחנו אישור. אין לי כח אליה. שתעזוב אותנו. שאלנו למה היא התקשרה. היא אמרה שפשוט זה הפלאפון שהיה לידה. (אנחת רווחה.)
אני נרדמת בלי מקלחת. פיכס. מתעוררת כל רגע.
שלישי. בוקר. מקלחת. לשון. אני לא נמצאת. מוציאים אותי. אני גם ככה בפער של חצי שנה. מתאמנים. אני מותשת.
תנך. סבבה.
ספרות. עבודה שלא ידעתי עליה. זה עם ציון. היא לא מרשה לי לעשות כי לא קראתי את היצירה. היא הולכת לצלם. אני קוראת. נשאר לי 10 דקות לכתוב עמוד שלם על זה בערך. אני מתוסכלת ממנה. אני עם דמעות. פיכס. היא מרשה להביא את זה עד חמישי.
היסטוריה. שעמום.
הביתה.
וואו. זה ארוך אימה.
חחח