אני אישית עברתי 2 לידות עם ו2 לידות בלי ואין מה להשוות..

היה תענוג ללדת עם אפידורל.

אבל יש נשים שסף הכאב שלהן גבוה יותר ומוסגלות ללדת בלי

גם אני עברתי שתי לידות בלי אפידורל ושתי לידות עם (ובאמצע לידה קיסרית - עם אפידורל כמובן) -

ואני דווקא מחשיבה את הלידות בלי האפידורל כלידות הרבה יותר טובות ו"מענגות"... 

מהבחינה של השליטה בעצמי ובגופי - בלי אפידורל זה הרבה יותר כיף...

נכון שאחרי האפידורל אפשר להרפות ולנוח - אבל התחושה היא של "חולה" ולא של יולדת...

(אבל אולי זה קשור לזה שאני לקחתי אפידורל רק כשכלו כל הקיצים...)

לפעמים זה מעקב תנועתיות ואז יותר קשה ללדת

לפעמים זה מרגיע ונותן כח (אם לא ישנו ולא אכלו ובכלל כאובים מידי ולא מתפקדים)

לדעת להתמודד עם צירים בכל מקרה צריך
כי לפעמים מוקדם מדי לקבל אפידורל..
ואז לראות איך הולך אם מסתדרים בלי או עם

רק אני לקראת הצירי לחץ לא הוספתי מנה נוספת כדי שארגיש את הצירים, בשביל הלחיצות, זה היה מצויין

לא צירים חלשים שלא הרגשתי בכלל, וחזקים מספיק בשביל ללחוץ כמו שצריך

ז"א מן הסתם יש הבדלים בעוצמת הכאב בין אשה לאשה (וכנראה שגם בזה יש מה לעשות לפחות קצת לשפר יחסית לנתונים),

וגם תלוי בגישה הנפשית שאיתה מגיעים. 

לא מבטל אחד את השני.

יכול להיות אישה שבלידה אחת יזרז ובשניה לא, אני טועה?

ומהשרשור הזה מתחזקת בי עוד יותר ההבנה, שהכל תלוי תפילות, זה כל הסיפור

למה לא להקל אם אפשר?

וזורמים עם הסיטואציה.

גמישות זה חלק מהעניין, לא להיות לחוצה ומקובעת על מה שהחלטת, ואז אם הוא לא מתאפשר את כ"כ מבואסת שזה משפיע על תהליך הלידה עצמה.

ממני שעוד לא ילדה אפילו פעם אחת...

אבל קוראת על זה הרבה...

כמה כואב לך, כמה את מסוגלת להתמודד, כמה הלידה מתקדמת

כמה כוח יש לך, 

מאד משתנה מלידה ללידה, באיזה מצב מגיעים לבית חולים, כמה הספקת לישון קודם, 

לשים לב אם הפתיחה מתקדמת.

אם לא מתקדם ואת סובלת וכאובה אז כנראה אפידורל יזרז פתיחה.

אם מתקדם יפה גם בלי אז לכאורה שווה לנסות בלי.

עכשיו מספרת את החוויה שלי כדי שתביני למה אמרתי ככה:

ילדתי בשע"צ.

באתי כביכול פתוחה להחלטה, אבל לא באמת התכוננתי ללידה בלי אפידורל. סתם אמרתי "נראה".

בפועל כאב מאד כבר בפתיחה שתיים וחצי. קיבלתי אפידורל בפתיחה שלוש או משהו כזה, ואז תוך שעה היתה פתיחה מלאה - אני לא בטוחה בזמנים אבל זוכרת שהמיילדת אמרה שזה מאד מהיר. כלומר האפידורל עזר לי להרפות.

מה שקרה אח"כ - לקחתי עוד מנות, כי הרי תקועים על הגב ואין מה לעשות עם הכאב וגם לא הייתי  מספיק מודעת להשלכות (!!). הרגליים שלי היו רדומות לחלוטין, הרגשתי נימול והייתי צריכה להסתובב מצד לצד, האפידורל התרכז יותר ברגל התחתונה, כשהיא היתה רדומה מדי הסתובבתי..

ואז אחרי שעה מתפיחה מלאה לא היו לי צירי לחץ בכלל. פקעו לי את המים ואז התחילו גם ירידות בדופק, התאמצתי ללחוץ, הביאו ואקום, עשו חתך, ולקח כמה ניסיונות עם הוואקום עד שהפשוש יצאה. עדיין לא היו צירי לחץ - הרופא משך מבחוץ ואני לחצתי את נשמתי מבפנים.. כשכבר בכיתי להן שאני מתעלפת, אין לי כח יותר, הרופא אמר שזה ניסיון אחרון ואם לא הולך הולכים לניתוח. הקב"ה אמר לצרותינו די והיא יצאה. והמילדת הסתומה שנכנסה בלחיצות, כשאמרתי לה שאני מרגישה לא טוב ואולי אקיא, תקעה לי שקית בפרצוף.. אחת דוחה.

מסקנות שלי - להשתדל מאד להתכונן לכאבים, ללמוד שיטות התמודדות. ואם לוקחים, לבקש את המינון הכי נמוך שאפשר, כך שאולי אפשר  יותר לזוז וגם להתמודד עם הכאב המופחת. לא להוסיף עוד!

לא יודעת איך באמת קובעים מינון, אבל כמה שאפשר, מה שתלוי בך, למעט.

אצלי אני רואה שמה שחשבתי מראש בסוף "ניצח".

אם באתי עם מוטיבציה ללדת בלי ואמונה בכח שלי ללדת, וגישה ש"עכשיו זה ממש בסדר לי עדיין, אני מצליחה להתמודד למרות הקושי" וכו, אז באמת עברתי עוד קצת ועוד קצת ולא לקחתי אפידורל.

וכשבאתי מיואשת מהכאבים ו"איך אצליח לעבור את כל הדרך הארוכה שעדיין נשארה?" - לקחתי..

מסכימה שחשוב לא להנעל מראש על תסריט מסויים כי לידה זה הכי לא צפוי והכי לא בשליטה שיש. אבל לדעתי כן כדאי להתכוונן מתוך גמישות. אם הייתי מגיעה "סתמית" בלי הכנה נפשית להתמודדות עם הקושי, ובלי הבנה כמה תועלת יש בלא לקחת - ברור שהייתי לוקחת! כי כשכואב מחפשים כל מה שיכול להקל..

תנעה היא חשובה בלידה, אפשר להיתמודד עם כאבי הצירים לעזור ללידה להיתקדם כמ שצריך כשהגוף לא משותק. אני לא ידעת מה זה ללדת עים, אבל אלי גם החלמה קלה יותר אם אפשר מיד לקום, להתרחץ ולא לחכות עד שאפשר לרדת, קטטר וכו'

כמה שמיתאפשר. סיבובי אגן, אפילו ללכת הלוך חזור בחדר לידה עזר לי, כדור פיזיו', מיקלחת אם אפשר, נשימות. זה לא שלא כאב לי אבל זה עוזר להיתמודד ובטח שפחות כואב משכיבה . גם מוניטור נתנו לי לעשות לא כשאני שוכבת זה ממש קשה לשכב כשיש צירים וכל הזמן לדעת שזה ליקראת הלידה ולא יהיה לנצח וככל שיכאב יותר אומר שתכף זה ניגמר

כי לי אמרו שאין מצב בלי... (כי אם העובר השני מתהפך אחרי צאת הראשון, הרופא אמור להכניס את היד כדי לשלוף אותו, וזה כואב...)

[בסוף הם בכל מקרה נולדו בקיסרי, כך שזה היה לטובה...]

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

סותרות אחת את השניה

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

על נגמרו לי השמות , יעל זקש

לא יודעת אם יש החזרים דרך עמית...

מתייגת:

@נגמרו לי השמות

את פסיכולוגית?

דרך עמית?

תודה

זה נקרא ייעוץ, לא פסיכולוגית

Google Search

מניחה שסתום לא העבירו לחורף. נקווה...

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

אני כל כך אוהת להיות בהריון....

תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.

הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.

ואני כל כך יפה וסקסית...

לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.

תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.

אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!

אני לא מחכה ללדת

אני מחכה להיות אחרי

חחחח

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

היא קבעה קיסרי לשבוע 39 כשאני הייתי אמורה להיות 38+4.

ולפני הלידה הזו ילדתי בסוף 39 עם זירוזים!!!!

הפלא ופלא הבן שלי החליט לצאת ב38+1😅😅😅😅

כולנו עד היום מופתעים שהוא גדול מהבת שלה חחחח

היא ילדה יומיים לפני

נראה לי דמעה שהייתי מאושפזת בתור לזירוז וזה הלחץ אותה ללדת,😂 סתם

הכל טוב ויפה רק שאני כבר חושבת מה עושים לשבת בר מצווה עוד עשור.נשמע לי פרוייקט מורכב

בזמנו לאח שלי דחו בחודש כי היו עוד חבר או שניים באותה שבת.

אבל עוד חזון למועד