עבר עריכה על ידי מיצ'ל בתאריך כ' בכסלו תשע"ח 10:56
תמיד אמרתי לי זה לא יקרה. והינה זה קרה, אפילו ששמרתי על עצמי, אפילו שתמיד הסתובבתי עם גז מדמיע, שידעתי לזהות ערבים, מטרידים, ופדופילים.
שידעתי שאסור לעלות לטרמפ לבד עם גבר במושב מיקדמה, שעמדתי על שלי ודיברתי שמישהו ניסה ומתוך בהלה עצר את הכל.
אבל גם אני נפלתי בסטטיסטיקה.
לפני יותר משנתיים עליתי על טרמפ מהצומת של היישוב לתוכו, בדרך כלל עוצרים אנשים שמכירים, אותו לא הכרתי, והוא היה עם כיפה, זקן, סבאל'ה כזה.
כשהוא התחיל לשאול איפה יש מסעדה באיזור שמחתי שאני יכולה לעזור אבל כשזה הופנה אלי בשביל שנלך לאכול יחד אמרתי לו במקום תעצור ואפילו שלא יחשוב על זה.
יש אנשים שלא יחשיבו את זה כהטרדה אבל אני הבנתי שזה כן, שזאת הייתה המטרה והיא לא צלחה כי חתכתי אותה בזמן, לימים נודע לי שעוד בנות עלו איתו טרמפ ולפני כחצי שנה המשטרה עצרה אותו.
היום זה כבר היה סיפור אחר.
היום לא יכולתי לעצור את זה, היום זה לא היה בידיים שלי, אולי יש כאלה שיגידו שכן, כי למה את תופסת טרמפים? אבל אני אגיד שלא הייתה לי ברירה וזה גם במקום שאני מכירה ולא, זה לא כולם!
הלוואי שהייתי מצליחה לצלם, הלוואי שהיה לי את היכולת לפוצץ מכות את המנוול הזה שגורם לי עכשיו לפחד, אבל לא הספקתי מהבהלה, מההלם!
עוד לפני שניגשתי ידעתי שאני לא יעלה איתו, כי אני לא עולה עם גבר לבד ועוד כשהמושב האחורי היה מלא בדברים, אבל מתוך נימוס באתי לשאול לאן הוא מגיע.
וזה קרה.
והדבר היחיד מכל זה שאני יודעת שהיה בשליטתי זה שגם הפעם לא קפאתי, לא שתקתי, צרחתי עליו והסתובבתי, נכון זה לא היה מספיק, אבל לפחות אני יודעת שמה שכן היה בידיים שלי עשיתי אותו.
ועכשיו אני מנסה לחשוב איך אני מוציא את זה מהראש שלי?
איך אני חוזרת לתת אמון באנשים? הלוואי שלא הייתי צריכה, אבל אין לי ברירה אחרת!
~סוף פריקה~
אשמח לעשות למי שיש.
מרכיבה על סוסים באופן קבוע
)