הילדה לא מפסיקה לבכותorennatan

שלום, הילדה שלי כבת שנה וחודשיים, הבעייה היא שהיא כל הזמן בוכה בבית, היא כל הזמן רוצה על הידיים..

היא גם קמה כמעט כל לילה ובוכה בצרחות עד שלא מביאים אותה לישון במיטה איתנו היא לא נרגעת.

לדוגמא, אתמול בערב חזרתי הביתה שיחקתי איתה קצת ואז עשיתי כל מני סידורים, הבעיה שהיא כל היום רוצה על הידיים, ואם לא מרימים אותה אז היא מתחיל ממש בצווחות, בשבע היא עשתה מקלחת ובשבע וחצי אשתי שמה אותה במיטה והיא לא הפסיקה לבכות, באתי הרמתי אותה הרגעתי אותה, וכשהחזרתי אותה למיטה היא התחילה להשתגע צווחה וצרחה ובכתה עד שהיא כבר התחילה להשתעל, זה ממש מפחיד אותי שמהבכי היא תחנק או משהו, כי היא כבר ממש התחילה להשתעל, אני לא יודע מה לעשות, והיא עושה את זה בזמן שהיא לא רעבה, היא לא צמאה לא כואב לה כלום למיטב ידעתי, היא מרגישה טוב.

אולי היא פשוט מפונקת מידי? איך אני עוצר את זה? אם היא רוצה על הידיים ואני לא מרים אותה היא מתחילה לבכות, אתה אומר טוב היא תפסיק בשלב מסויים ותרגע, אבל לא זה רק הולך ומתגבר עד שהיא כבר נחנקת עם עצמה, אז מה אני אמור לעשות? 

תודה

זה משהו קבוע או רק בימים האחרונים?בת 30
זה בא והולךorennatan
אבל בימים האחרונים זה קבוע, אני מרגיש גם שההתנהגות שלה באה מהגן, מאיפה זה כבר יכול לבוא. איך אני יכול לשלוט על זה. יש לילות שקטים ויש לילות קשים, אבל העובדה שכשהיא חוזרת מהגן ואשתי מכינה לה או לעצמה לאכול והיא משגעת אותה כי היא רוצה רק על הידיים זה קבוע, וכשאני חוזר מהעבודה זה ניהיה יותר גרוע כי היא קשורה אלי מאוד מאוד רוצה רק אותי, מספיק שאני נעלם לה מהעין כי הלכתי להתקלח או משהו אחר, מתחיל בכי היסטרי. ואני מנסה להסביר לה שהכל בסדר שאבא לא בורח ושאי אפשר כל היום על הידיים, אבל כנראה היא עדיין לא בגיל שהיא באמת מבינה ויכולה ליישם
גם אצלי כשהילדים נאלצים להיפרד ממני יותרבארץ אהבתי
אז כשאנחנו שוב יחד הם יותר צריכים אותי צמודה אליהם. אני לא חושבת שזה משהו ש'למדו' בגן, אלא הם צריכים לפצות את עצמם על הזמן של הפרידה.
בגיל הזה אצלי באמת היה קשה לעסוק בדברים אחרים בזמן שאני עם הילדים. או שהם על הידיים, או שאני משחקת איתם באופן צמוד.
מה שכן עזר לי כשהייתי צריכה להספיק לעשות דברים זה שימוש במנשא, שגיליתי רק בילד השני. קניתי מנשא מעולה שאפשר לקשור על הגב (בגיל הזה מתאימים מנשאי ילקוט, יש הרבה סוגים שמתאימים לפעוטות), ואז הילדון היה על הגב ואני יכולתי לעבוד במטבח, והוא היה מרוצה כי היה מספיק צמוד אלי (אני מניחה שזה לא פתרון שיתאים לכל אחד, ולפעמים גם קשה להתחיל בגיל כזה גם מבחינת ההתרגלות למשקל הנשיאה וגם מבחינת הילדון שלא רגיל לזה.בכל מקרה, לי זה היה שיפור רציני באיכות החיים...).
ומה שכתבת לגבי הלילה- אני לא יודעת איך היא נרדמה עד עכשיו, אבל אצלי בגיל הזה אף פעם לא ניסיתי לתת להם להירדם לבד בלעדי. מבינה שיש גישות שונות בנושא, אבל גם אם הציפיות היא שתירדם לבד, להשאיר אותה לבכות עד שתתייאש זו לא ממש שיטה, ועדיף לחפש גישה שתעזור לה ללמוד את זה בהדרגה ובעזרתכם. בטח יש אחרים שיוכלו יותר להועיל בזה.
הדרך היחידה ללמד אותה..!!מירב!!
זה פשוט לא להתייחס לבכי.
ילדה בת שנה וחודשיים היא חכמה ומבינה כבר סימני חולשה של הורים,ומתי יישברו וירימו אותה.

תנו לה לבכות לא ייקרה כלום,היא בסופו של דבר תתייאש ותפסיק.
תסבירו לה שאין על הידיים,והידיים כואבות,ואם היא רוצה חיבוק תביאו לה על הריצפה.שתראה ותבין שחיבוק היא מקבלת.

אפשר מידי פעם אם הבכי ממש לא מפסיק ולא נחלש..לרדת אליה ולהביא חיבוק וללטף.
שתבין שאמא ואבא פה,אבל ללא הרמה לידיים.
זה יקח זמן כי הילדה התרגלה לידיים משום מה(רוצים לא רוצים..זה מצב הרגל שהיה כנראה)
ולא חושבת שזה קשור לגן כי אני מאמינה שהגננות לא מושעממות להרים אותה יום שלם.
זה פינוק שקלטה שברגע שצורחת אתם נעמדים דום להרים אותה בכדי לעצור את הבכי.וזו הטעות.
שהיא קלטה שרק עם צרחות אתם תרימו אותה
וכך עושה ,ממשיכה,ותמשיך לעשות אם לא תעשו לזה סוף ותפסיקו להתרגש ממנה.

הרבה מילים חמות,הרבה ליטופים בגובה העיניים,הרבה חיבוקים ונשיקות בגובה העיניים של הילדה אבל,לא להרים אותה.
וכנ"ל הפעולות האלו בלילה,
התרגלה ..צורחת..עוברת למיטה..
היום אין להורים את הכוחות להתמודד עם הילדים והם מראים חולשה והילדים פשוט מנצלים זאת.
אם לא תעצרו את המעבר למיטה שלכם בשלב זה..
בגיל גדול יותר זה יהיה יותר קשה לנתק את הילד.

המון הצלחה
תהיו חזקים!
אני חושבת כל כך אבל כל כך הפוך ממך...בארץ אהבתי
קודם כל, נראה לי שכשאת כותבת תשובה כזאת נחרצת, את חייבת לסייג שהניסיון שלך הוא כמטפלת ולא כאמא. ולדעתי זה גם מה שמוביל לגישה שלך, כי בקבוצת תינוקות באמת אי אפשר להרים כל הזמן את הילדים אז חייבים ללמד אותם להתמודד לבד (וזה אחד החסרונות לדעתי בלשלוח את הילדים למסגרת, לא משנה כמה המטפלות מצויינת, למרות שגם אני עושה את זה...).

אבל כהורים להיות בגישה כזאת זה לדעתי גורם נזק גדול לילדים. זה ממש לא חולשה להרים את הילדים כשהם בוכים, וגם לא לקחת אותם למיטה של ההורים כשהם בוכים בלילה. וזה גם לא נכון שיהיה קשה יותר לנתק את הילדים כשהם יהיו יותר גדולים.
הרבנית דינה ראפ (שיש לה ניסיון גדול בגידול המשפחה שלה, ומעבירה שיעורים על חינוך ילדים) תמיד אומרת שככל שניתן לילד להיות יותר תלותי בשלבים הראשונים של הילדות, יהיה לו יותר ביטחון ויכולת לגדול ממקום טוב ולפתח אחר כך עצמאות כשהוא יהיה בשל לזה. לנסות להקדים את הזמן גורם להרבה יותר נזק. ילד שמתייאש ומספיק לבכות כי הוא מבין שאף אחג
לא יעזור לו, זה ילד שלומד להתייאש מהעולם, זה ילד שלומד שלא שווה לבקש עזרה כי גם ככה אף אחד לא יבוא.
יש לי עוד מה לכתוב אבל אין לי זמן עכשיו, אולי יהיו פה אחרים שיוסיפו על הדברים...
נשמה לא יודעת מה הבנת מדברי,אבל נשמע שלא הבנת.!!מירב!!
לא אמרתי שילד שבוכה "עם" סיבה לא להרים!!
פה מדובר בילדה כמו שזה משתמע,שבוכה ללא סיבה בשביל להשיג ידיים.

להרים ילד על הידיים זה לא מראה חולשה,אבל כשהילדה מבינה שמכל בכי שתצרח ירימו אותה "היא עשתה את שלה"
ההורים צריכים ללמד אותה להשיג מה שרוצה ללא בכי,
ויכולים להרים אותה
אבל לא בשעה שצורחת!

שימי לב שלא אמרתי לעזוב את הילדה לצרוח ולהתייבש בצד,
אלה אמרתי כשמתחילה עם "הצרחות" לתת לה לבכות (לא ישר להתרגש ולרוץ אליה
מה הסבתות תמיד אומרות..כשתינוק שנולד אפילו..אם הוא מתחיל לבכות,לא לרוץ ישר..למה?כי ברגע שהוא התרגל שהוא רק עושה "וואה" אחד ורצים,
שייגדל..ברגע שיעשה "וואה" אחד ולא ירוצו אליו כמו שהתרגל...אזזז יתחילו צרחות של החיים..אז..)
לגשת אליה מידי פעם..לליטוף..חיבוק..נשיקה בגובה העיניים של הילדה
ו"להזכיר" לה שאמא ואבא פה..שתבין שהם איתה גם ללא הרמת ידיים.
זה הכל.
כמה דבריםבארץ אהבתי
קודם כל, כשאני קוראת שוב מה שכתבתי אני רואה שיצא קצת חריף. אני מתנצלת, לא התכוונתי להתנפל עלייך...

כל מה שאת כותבת, יכול להיות נכון כמטפלת. את נשמעת מטפלת מצויינת, שיודעת מתי ילד באמת צריך אותך ואז תתני לו מה שהוא צריך, ומצד שני יודעת ללמד את הילדים שהם לא יכולים להיות כל היום על הידיים כי אין לך אפשרות לתת את זה. גם המטפלת של הבן שלי היא מדהימה ואני סומכת עליה לגמרי, ואני יודעת שגם אצלה היא מתנהלת באותה שיטה, כי אין אפשרות אחרת כשיש קבוצה של ילדים.

אבל להעתיק את ההתנהלות הזאת לבית עם הילדים זה לדעתי ממש לא נכון (ואני מדברת גם מתוך הניסיון שלי עם שני ילדים, וגם מתוך הניסיון של אמא שלי עם משפחה ברוכה בלעה"ר, וגם מתוך דברים שקראתי ולמדתי מניסיון של אחרים...).
אני מבינה למה את מתכוונת, אבל לדעתי גם בכי 'סתם' בגיל הזה הוא לא סתם. גם אם לא צריכים משהו מסויים, בקשה לקרבה זו גם בקשה שצריכה לקבל מענה (וזה גם ההבדל בין הורים למטפלת, הקשר עם ההורים הוא הרבה יותר בסיסי וקריטי מאשר קשר עם מטפלת).

יכול להיות שיש הורים עם גישה כמו שלך, אני כותבת פה רק את דעתי. אבל בהחלט יכול להיות שכשתהיי אמא בעז"ה גם הגישה שלך תשתנה (מול הילדים שלך, כמובן, כמטפלת זה נשמע לי מקסים איך שאת מתנהלת).

מקווה שהדברים הובנו ולא פגעו...
אז..!!מירב!!
כדוגמה שזה עובד גם בבית-(ותאמיני לי שלא הייתי מייעצת סתם אם לא הייתי רואה שבפועל זה עובד בבית, כמו שאת מציינת)
אחותי היא עם ארבעה בנים שיהיו בריאים.
והייתה באותו מצב,
הבן הגדול שלה שהיה בגיל שנה וחצי בכה כי הורגל שמכל בכי מרימה אותו.
(את יודעת,ילד ראשון..התלהבות..מרימים הרבה וכו')
המלצתי לה לעשות בדיוק כמו שהמלצתי פה..
ולא עבר שבוע וכבר הילד שינה את הרגלי הצרחות שלו וזה פסק.
ואפילו למד להגיד "חיבוקי" במקום
והיא הייתה יורדת אליו ומביאה לו חיבוק.והילד הבין שבמקום צרחות לידיים הוא מושך לה בחצאית ומבקש "חיבוקי"
וזה כזה יפה בעיניי
אז לצערי,אני חולקת על דברייך בנושא זה.
אבל כל אחד והחינוך שלו
אז עכשיו יש לי קצת יותר זמן להרחיב...בארץ אהבתיאחרונה
קודם כל, כשאת מתארת מה שאחותך עשתה, זה נשמע לגמרי אחרת ממה שכתבת בהודעה הראשונה. ילד שנותנים לו לבכות עד שמתייאש ומפסיק, לא ילמד מזה לגשת ולבקש חיבוקי. אני בטוחה שאחותך לא התעלמה מהבכי, אלא הסבירה לו שקשה לה להרים אותו אבל הוא כן יכול לקבל חיבוק אם הוא רוצה ואולי היה קשה בהתחלה אבל בסופו של דבר הוא למד. (את כל זה לא פירטת, אבל ברור שקרה שם משהו שעזר לו ללמוד שהוא יכול לבקש חיבוקי, וזה לא היה היה מסקנה אישית שלו מזה שהתעלמו ממנו...). ואם זה באמת ככה, אז אני לא בטוחה שאנחנו עד כדי כך חולקות.

ובכל מקרה, הגישה שלי היא שבגיל כזה (ושנה וחודשיים זה ממש תינוק) ילד באמת צריך את ההורים שלו, וללמד אותו להסתדר לבד בלעדיהם זה פשוט לא נכון. כמובן שאם קשה להורים להרים כל הזמן על הידיים, אפשר להסביר שזה כבד כך הזמן להרים, ולשבת ביחד על הרצפה ולשחק, אבל בגיל כזה אני פשוט לא מצפה מילד לשחק עם עצמו (בעיקר כשכל הבוקר הוא היה בגן בלי ההורים והוא צריך 'לפצות' ולהשלים את הזמן עם ההורים). הבת הבכורה שלי התחילה להעסיק את עצמה לבד רק סביב גיל שנה ותשעה חודשים (בילד השני זה כבר אחרת כי הם משחקים ביחד הרבה).
(דווקא בגיל הזה לי לפעמים היה יותר נוח דווקא ללכת לפיתרון של מנשא כי זה נותן לקטן מענה ואותי משחרר לעשות כמעט כל מה שאני רוצה, אבל זה כבר שיקולים אישיים של ההורים).

ולגבי ללמד את הילדים דרך בכי-
אני ממש לא חושבת שילדים לא אמורים לבכות. העולם מלא בתסכולים וזה חלק מהלמידה של ההתמודדות בעולם. מותר לילדים להיות מתוסכלים שהרצונות שלהם לא התממשו, ומותר להם לבטא את זה בבכי, אבל דווקא אז זה הזמנים שהכי חשוב שהם לא ירגישו לבד.
גם אם אני זו שיצרתי את התסכול (לא הרשיתי משהו שהילד רוצה, ניסיתי לשנות הרגלים של הילד וכו') בכל מקרה בזמן הבכי אני לא אהיה קשוחה כדי 'לנצח' אותו או 'לא להיכנע לבכי שלו', אלא אני אבין שהוא מאוד עצוב, ואני אראה לו שאני איתו ואני מבינה אותו ואת הקושי שלו, עד שהוא יבין שהמציאות לא תשתנה ויהיה מסוגל לקבל את המציאות ולהסתגל אליה.
וכמובן שככל שהתינוק יותר קטן אני אשקול טוב טוב לפני עד כמה הוא באמת בשל להתמודד עם המציאות שאני מנחיתה עליו (בגיל 0 כל רצון של התינוק הוא צורך שלו ואני אעשה כל מה שאני יכולה כדי למנוע את הבכי שלו. בהדרגה ככל שהילד גדל והחל מגיל שנה בערך, יש לילד יותר ויותר רצונות שהם לא ממש צרכים, ובהם אני אחליט בהתאם למציאות האם מתאים למלא את הרצון או שלא).

(רק רוצה לסייג שמה שכתבתי זו הדרך שאני מאמינה שנכונה, בעקבות הרבה חשיבה וקריאה על הנושא ממגוון מקורות, אבל כמובן שבמציאות אני לא תמיד מצליחה לנהוג ככה...).
מחפש המלצה לפסיכולוגית דתיה למבוגרים טובה ומוכשרתמעל ההר

איזה אזור?אריק מהדרוםאחרונה

ילדה שמפחדת לקרואזאת שלצידך

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

אם יש לה נפש רגישהמשה

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

תביאי לה ספרים אחריםxmasterxאחרונה

רעיונות למתנות (וברכות) לשבת כלה/שבע ברכותdn5754

שלום

מקווה שזו במה מתאימה..

אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב

)

לבית..

דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'

ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.

תודה רבה לכולם

לא יודע אם זה קשור לפה אבל ננסה מה יש להפסידראובן255

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום

ייעוץ אי זוגי - פריקה והתייעצותדון מנואל

גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.

אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.

 

ממליצה לך לכתוב את זה בפורום נשואים טרייםיעל מהדרום
לק"י

הוא יותר פעיל.


בהצלחה!!

לגיטימי לגמרי...ד.אחרונה
ייעוץ אמור לגרום לשני הצדדים להרגיש בנוח.

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.


יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.


כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.


אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.


לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.


אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

מחפשים קהילהאבא פגום

אנחנו הורים ל 7 ילדים גרים היום בשכירות ברמלה, בגרעין התורני ומחפשים להשתקע במקום עם קהילה תורנית אבל לא לוחצת. בגלל שאני עובד בבני ברק, מחפשים מקום שמצד אחד המחירים עדיין שפויים ומצד שני לא רחוק מידי מהעבודה. חשוב לנו קהילה תורנית שמשקיעה בילדים ונוער.

נשמח מאד להמלצות ☺️

ילגים מפרק א וצוואהיל 000

לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי

שלום  בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים

לנו משותפים

הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא

סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות


אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים

ואני לא יכלתי לעבוד

כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל


מבעל חזק שלא היה חולה  אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום

עובד פיזית קשה כל חייו

לא יכולה לפרט הכל

שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך

ילדיו רצו מידע על כל  דבר

על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו

לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה

מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע

אין לי תו ירודה לא נותנים מידע  גם לאישה

אבל הם בשלהם


עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע

ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד

עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי

אני לא בתחרות


הם יושבים מולי ומחלקים  את הבית

החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם

הם אמרו לא נוציא אותך מהבית


לא בטוב לב,בהתנשאות

פה שתקתי


שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי

כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה


ועבדתי פחות

לא היה לו עזרה משום צד

המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה

ולא באו לבקר פעם אחת

לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם

רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים

 אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי

התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים

קראו לי בשמה של,גרושתו


ולא אמרתי כלום

בעלי גוסס והם אבים איתי מולו

שתקתי

אבל הילדים שלו איתם יד ביד

אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים

אימא שלהם השחקנית הראשית פה

הראתה לי שהיא איתי

ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה

על התערבות בכל נישא


לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור

ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת

אלי

אני איתו בכל הטיפול והם  לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה


בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל  רצתה לדעץ להתערב


 היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו

הוא מת את כלום

רוצים את חלקם לא  מוותרים על כלום


אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות


הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם

ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם

לא הבנתי איך אני הרעה פה

מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב

חיבת עורך דין שיתן לי בטחון

אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי


מצטערת לשמוע על בעלך ועל המורכבותנעמי28אחרונה

תפני לעורך דין.


לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

פרסום הנסחן120

שלום וברכה,

חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.

לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.

הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.

ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.

"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,

כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .

בתפילה  לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.

אולי יעניין אותך