כשאני מעיף מבט ברשתות החברתיות, כל החברים מהסניף, מהתיכונית, מהגבוהה וגם קצת ממקומות אחרים, כולם מחייכים, מבסוטים מהחיים, מסיימים תארים נחשקים ופוצחים בקריירה, כולם מצטלמים עם ילדיהם כולם נטולי דאגות, תמונות מחו"ל, תמונות מהחרמון ורק אני, סביר כזה? כאילו לא שחסר לי יותר מידי אבל החיים שלי לא נוצצים
אבל לא, למען האמת, יש אחד שיוצא לחו"ל כל שבוע אבל הוא גרוש, ויש אחר בעל משפחה אבל במצב כלכלי לא משהו, הוא יעדיף לעדכן שנפלה לבכור שלו שן ולא לעשות צילום מסך של מצב החשבון בנק שלו, יש אחד שטרם התחתן אבל הספיק לעשות כבר תואר שני בטכניון, למעשה זה לקח לו עשר שנים כל הלימודים האלה
שיטוט ברשתות החברתיות יכול למלא אותי בקנאה סתם כי הכל נראה ורוד ומחוייך לצופים אבל מה שקורה בפנים, הטרדות האמיתיות, אנשים לא יחשפו מול המסך, צריך להיות מחובר למציאות בשביל לראות את זה
וב"ה, אצלי הכל סביר כזה
אבל לא, למען האמת, יש אחד שיוצא לחו"ל כל שבוע אבל הוא גרוש, ויש אחר בעל משפחה אבל במצב כלכלי לא משהו, הוא יעדיף לעדכן שנפלה לבכור שלו שן ולא לעשות צילום מסך של מצב החשבון בנק שלו, יש אחד שטרם התחתן אבל הספיק לעשות כבר תואר שני בטכניון, למעשה זה לקח לו עשר שנים כל הלימודים האלה
שיטוט ברשתות החברתיות יכול למלא אותי בקנאה סתם כי הכל נראה ורוד ומחוייך לצופים אבל מה שקורה בפנים, הטרדות האמיתיות, אנשים לא יחשפו מול המסך, צריך להיות מחובר למציאות בשביל לראות את זה
וב"ה, אצלי הכל סביר כזה
