באמת שכחנו מהאפשרות הזאת. בעלי צריך לבדוק איזה רמת ביטוח יש לו בכלל. רעיון מצוין.

לגבי הרופא, באמת הרופא פה בא לקראתנו ואמר שנסתדר, אבל אני לא יודעת מה קורה כשהוא נותן מרשם או הפניה. אולי באמת הוא מניח שהקופה תבלע את זה ואני פשוט לא יודעת שככה זה עובד..

שאלנו את הרב שלנו ששלח לרב אחר כי הוא עצמו לא עוסק בפוריות, ולקח לו חודש לתת את ההיתר.

לגבי שתי הטבילות, הנימוק לזה הוא לצאת ידי חובת טבילה דאורייתא אם הבנתי נכון, אבל לרוב השיטות אין חובה ויש כאלה שאפילו מתנגדים. אולי כדי לא לתת פה פתחון פה בעניין. גם ממכון פועה לא אמרו לנו את זה.

אבל שיהיה בהצלחה ובקלות!!!!

צריך הפניה ל IVF, ופה אין בעיה כי כנראה הרופא במכבי יתמוך בזה לגמרי.

ומעל גיל 40 אין צורך לעבור כמה שלבי טיפול כגון זריקות הורמונים והזרעות שלושה חודשים כדי לקבל אישור של הועדה בקופה ל IVF.

ואחרי שיש הפניה בעצם יש התחייבות לכל המסלול בבית החולים, לא צריך התחייבות על כל פרוצדורה בנפרד.

ובית המרקחת מכבד מרשמים של רופאים פרטיים, אז בעצם העסק מסודר.

רק צריך הפניה + אישור הוועדה של הקופה.

שימחת! 

ואסור להם לשאול.

בהצלחה!

תודה רבה!

כשתתחילי, את יכולה - אם את רוצה לשלוח אישור על כך שהתחלת טיפולים וככה יש לך הגנה מפני פיטורין (לא יודעת אם צריך ותק בעבודה או לא)

וגם תוכלי לדווח שעות היעדרות לצורך הבדיקות.

אם העבודה מתחילה ב 0830 יש לך מספיק זמן כדי לעשות את הבדיקות, במיוחד שזה קרוב לעבודה

וגם לרוב בדיקות פוריות מתחילות ב 7-730.

כשתצטרכי להיעדר ליום שאיבה או החזרה, או שתגידי את האמת או שלא.

אני התחלתי עבודה חדשה בזמן הטיפולים, בעבודה הבינו את זה ממש בטוב. 

וואו יקרה בהצלחה!!! אני כל-כך מקווה בשבילך שתתקבלי - קשה ממש למצוא עבודה ועוד כזאת שאת אוהבת.

איתך בתפילה. 

ממש אל תגידי להם שום דבר. זה לא רלוונטי.

אחרי שתתחילי ככל שתצטרכי תגידי שאת מגיעה מאוחר וכדו'

תודה!!

תודה לכולן.

יש עוד שלבים בדרך, אעדכן בעז"ה

שילך לך הכי טוב שיש

גם בעבודה

וגם בטיפולים

בעז"ה אחרי שתתקבלי אם תראי שזה לא מסתדר לך עם השעות תוכלי לדבר עם המנהל/ת

אין שום סיבה שתיידעי עכשיו 

הכנתי מרק, פיצות אישיות לילדים, לחם שום למבוגרים, כמה סלטים, גבינות, לזניה

התחלנו באוכל.

ואז הילד עמד על כסא

נתנו לו ציצית וכיפה מתנה

הסברנו מה זה חלאקה (לילד עצמו עשינו הכנה ארוכה מראש)

כל אחד בא וגזר תלתל. מהסבא רבה עד הבן דוד הקטן..

הוא קיבל כל מיני מתנות

ואז עוגה וקינוח

פיצה בורקסים ירקות גבינות (אולי פשטידות וסלטים, לא זוכרת)

גזרנו שיער,הקראנו נוסח לחלאקה שהורדתי מאחד האתרים

עשינו לילדים בועות סבון גדולות בחצר

ונראה לי יצירה כלשהי

לפני שכולם הגיעו הלכנו לרב שיגזור תלתל ויברך אותו

היינו בערך כמוכם מבחינת מבוגרים והרבה יותר ילדים.

זה היה בחורף והכנתי 2 מרקים, פשטידות אישיות, סלטים

ובהמשך קפה ועוגות.

הטקס עצמו עשה אבא שלי עם לוח אותיות ודבש.

זה לבד מרכז עניין.

לילדים קניתי משחקים ויצירות בהכל בשקל. לא היתה תוכנית מיוחדת.

(עוד לא היו אז בני דודים לילדים שלנו...)

בעצם קודם כול נסענו לקבר של צדיק באזורנו, ואז התכנסנו אצלנו בבית.

לא זוכרת איזה אוכל הכנו בדיוק, אבל לא משהו מורכב מדי.

כל אחד התכבד לגזור תלתל לילד/ים, חילקנו מתנות, אכלנו - וזהו בערך.

היה נחמד ומספק בשבילנו.

(כשחגגנו לבן הקטן כבר היו בני דודים, אבל הייתה קורונה אז "הזמנו" אותם להשתתף מרחוק בזום...)

לק"י

וממרחים שילדים אוכלים.

ככה שלא יצאו רעבים. בעיקר שהם גרים רחוק.

ומזל טוב!!

לא עשיתי בבית אבל אם יש לך מקום בבית אפשר להביא מצנח (השאלתי מהגן של הילד) 

כשיש הרבה ילדים זה מאוד נחמד.. 

המצנח שלנו היה ללא חור אז הילד נכנס פנימה והקטנים (בעיקר הגדולים הקפיצו אותו.. 

אה ויחד עם המצנח קיבלתי מהגן גם כאלה של מעודדות- בזה הילדים פחות השתמשו... 

בנוסף קניתי כל מיני אביזרים לילדים בזמן השירים שירקדו- מקלות כאלה שעושים אורות, כובעים צבעוניים, שרשראות כאלה.. משקפיים.. בחנות של השקל.. הילדים נהנו ממש!! 

היו בלונים- אז זה גם העסיק קצת את הילדים. 

שירים ולהרים אותו על הכיסא.. 

מזל טוב! 

אם יש לך מקום

אחותי עושה באיזה פארק יש שם מתחם קטן שאפשר להשכיר אז זה גם רעיון לעשות במקום כזה

בעיניי לעשות בבית זה מהמם

ולגבי לכבד את האנשים יופי שאת חושבת על זה

אנשים באמת טורחים ובאים

(אנחנו באנו לחלאקה מעל שעה נסיעה, כל המשפחה מ2 הצדדים והבית היה קטןןןןןןןן, האמא התעקשה שהיא עושה בבית, בפועל לא היה מקום לזוז ובעיניי זה היה לא מכבד בכלל

טרחנו נסענו באנו בסוף בקושי היה איפה לשבת בלחץ, היה עדיף שלא)

באו המשפחות (חלקם)

וחברים מהשכונה

הכנו פריקסה, ירקות ופיצה

שירים ריקודים, גוזרים את השיער ועוגות לקינוח

היה ממש נחמד זכור עד היום לטובה💜

קנינו כדורי פלאפל מוכנים, להכין בתנור

פיתות

חומוס, טחינה, מטבוחה

סלט ירקות

כרוב חתוך של חסלט

צ'יפס

מלפח"צ

שתיה

הכנתי עוגת קרמבו ללא גלוטן לקינוח

הכנו מזכרת מהממת לכל משפחה שבאה. ברכת הבנים חרוטה על פרספקס. 

יצא מושלם! 

אם לתועלת כותבת כאן מאיפה, אם לא מתאים המנהלות יכולות לערוך..

DOLB - Laser works & art | שירותי חריטה בלייזר מקצועיים

נראלי זהו בגדול אם אני זוכרת נכון.

תכננתי להכין שקיות הפתעה לילדים, קניתי שקיות משולשות, תכננתי להכניס מרשמלו, סוכריות שוקולדים אבל לא הספקתי.
 

הרב של בעלי בא, אמר כמה דברים וגזר ראשון תלתל

אח"כ כל אחד גם גזר וברך אותו.

לא הספקתי להתארגן על לוח אותיות,

אז קניתי אותיות מגנטיות,

סידרתי אותן על לוח מגנט גדול ובמרכזן שמתי קערית עם דבש ואמרנומאיך זה קשור, הוא טעם מהדהד

מתנות וזהו בגדול נראלי.

לק"י

ונשמע שמצבו רגוע יותר.

אני יכולה לשאול אותו אם קיבל סטרואידים בעבר.

אצל הבן שלי זה כל השנה

מסכן

כל השנה עם נזלת🤦‍♀️

לפעמים יותר לפעמים פחות

הוא כן המליץ להרחיק משטיחים, שמיכות צמר וכו'.

שמיכה הוא מתעקש לשמיכת נוצות. כי היא כבדה לו על הגוף והוא אוהב את ההרגשה.

אין לנו וילונות או שטיחים.

משחות סטרואידים וכו'

גם בגיל שנתיים כבר

זה הדבר היחיד שעזר ועוד כל מיני שיטות טיבעיות. תחפשי על אטופיק באינטרנט

מהאלרגיה לכרדית האבק.

חשבתי שאולי יעזור לה אותו היחס פה.

התחלתי בדיוק ספריי לאף וטיפות עיניים.

אין מנוס. אני גם לא כזה חוששת, בכללי מתרופות, אז גם מיזה.

מעדיפה לא לסבול ככה. זה באמת סבל.אבל לדעתי לילד בטוח לתת. מסכן. החשיבה שאולי שמה זה לא בריא היא לא סיבה לתת לילד לסבול.

זוועה ממש.

הוא לוקח בתקופות הקשות אלרג'יקס באופן קבוע בלי קשר לתסמינים, גם חלק מהילדים לוקחים בעיקר בתקופת מעבר

רופפין או אחר תכלת שכחתי את השם. לפעמים סטרואידים לאף. 

אבל הוא כבר לא קטן 

ולראות אם זה מספיק

כמובן בליווי רפואי, זה גם ככה צריך מרשם. אם את מרגישה שהרופא שהלכתם אליו לא מבין את החשש שלך מסטרואידים אז לכי לרופא אחר שנשמע לך מומחה

אם כבר ניסיתם ולא עזר או אם הרופא חושב שזה לא מתאים כאן אז כנראה אין ברירה אלא לתת סטרואידים, לנסות את המינימום שיתן הקלה. לפעמים נותנים מקומית באף אם זה מתבטא דווקא בנזלת

אבל לחיות עם אלרגיה שמתפרצת זה יותר מזיק מאשר סטרואידים... מכל הבחינות

(אנחנו כן קיבלנו במרשם)

נראה לי שזה יותר מומלץ באופן יומיומי

אנחנו קיבלנו את זה לתת באופן יומיומי כמניעה לאלרגיה (אלרגיה אחרת, לא לקרדית האבק, אבל דומה)

אחפש את המרשם שהוא כתב לנו.

וננסה קודם דרך האף

תודה!

בבית ספר התורני "נווה אריאל" ומהתרשמותי הוא ממש איכותי עם צוות מעולה.

פקקים יש. כמעט כל בוקר. תלוי בשעות כמובן, אבל אם את לא גמישה בשעות זה קשה.

יש בעיקרון את הקהילה הרגילה של אריאל ואת הקהילה של נצרים שהגיעו לשם ויש להם מוסדות משלהם. יש כמובן גנים דתיים. יש ממד אחד אור זבולון, סיפורים שאני שמעתי משם לא היו מלהיבים אבל זה בטח סובייקטיבי. אם הילדים שלך סבבה עם מסגרות יש מצב שיהיה להם בסדר. אם אני לא טועה לנצרים יש בית ספר תורני לבנות  ותלמוד תורה לבנים. עליהם שמעתי דברים יותר טובים. קהילות יש כמה, בכללי אחלה. השאלה אם את מחפשת משהו ספציפי. 

לגבי פקקים לכיוון ראשון לציון למשל

קראתי בכמה מקומות שאנשים יוצאים מוקדם ומגיעים לאיזור המרכז נגיד לפתח תקווה בין שעה לשעתיים וכל מיני כאלה . השאלה אם זה באמת ככה?

רוצה לדעת אם יש קהילה דתית באיזורים החדשים ממה שידוע לך? או שזה בפיזור כזה בכל העיר 

אבל יכול להיות שבעיניים של החב2ה זה כך, והמציאות קצת שונה, יכול להיות שזה נופח יותר ממה שבאמת...

מה את שואלת בעצם?

המוצלח הוא ליצור קשר בצורה עצמאית עם בנות שהיא מתחברת אליהן.

ככה יש מגוון חברות שלא תלוי בקליקה כזו או אחרת. 

יש הבדל בין מצב שבו אישה מתנהגת לאחרות בצורה לא נעימה (מדברת לא יפה, מרכלת מאחורי הגב) לבין מצב שבו אישה מתנהגת בצורה לגיטימית, אבל התוצאה לא נעימה לאחרות (לדוגמה: מפטפטת רק עם החברות שלה בגינה ולא מנסה לשתף אחרות בשיחה).

אם זו האפשרות הראשונה - זה באמת לא בסדר. אם זו האפשרות השניה, יכול להיות שיש כאן עניין של תיאום ציפיות.

באולפנה יש שאיפה לגיבוש כיתתי או שכבתי, אבל אנחנו כבר לא שם. המקום של החברה בחיים שלנו משתנה, הצורך בחברה משתנה, וגם הזמן והכוח להשקיע בחברות מצטמצמים.

יש נשים שגם בחיים הבוגרים מחפשות את הגיבוש של כל הקהילה ביחד, ויש נשים שצריכות כמה חברות וזהו. זה לא עניין של קליקות, זה עניין של בחירה להשקיע את הזמן והכוחות המצומצמים בקשרים מסוימים, ולא להתרחב מעבר לזה.

אני כמובן בעד להרחיב מעגלים ולשים לב למי שבצד, אבל לא שופטת לרעה את מי שאין לה משאבים פנויים לזה.

בין אם מדובר בהתנהגות שהיא אובייקטיבית לא בסדר ובין אם מדובר בהתנהגות לגיטימית שלא נעימה לי - מה עושים עם זה?

בעיניי המפתח הוא להתאים את הציפיות למציאות.

לפעמים יש ציפיה שבקהילה מגובשת כולן יהיו חברות של כולן. לפעמים יש רצון שמישהי תשים לב ותכניס אותי למעגל שלה. קשה וכואב להרגיש שכולן סביבי מסודרות חברתית ורק אני לא בעניינים, בטח אם חשבתי שהחיים בקהילה יתנו אוטומטית מענה לצד החברתי.

אפשר וצריך לתת מקום לכאב הזה, ויחד עם זה - אם רוצים להתקדם הלאה, הדרך היא לקחת אחריות על חיי החברה שלנו. לא לצפות שהחיים בקהילה יהפכו אותי אוטמטית לשייכת, לא לחכות שמישהי תשים לב אליי, אלא ליצור לעצמי את הקשרים והחברויות שמתאימים לי.

זה לא קל, ויכולות להיות הרבה אכזבות בדרך, אבל לצפות שאחרים יעשו בשבילי את העבודה כנראה יהיה מאכזב הרבה יותר.

וכבר חזל הנחו אותנו "וקנה לך חבר"

קהילה זה לא גמח שאיך שנרשמים מקבלים הטבות.

לוקח זמן לייצר קשרים וצריך להשקיע בהתחלה הרבה.

להגיע לאירועים גם אם התוכן לא הכי מעניין,

להזמין לארוחות, להתנדב לדברים,

לחפש אחרים, לחפש איפה יש צורך בקהילה שאני יכולה למלא.

אם הבעל יכול גם לרכוש את מקומו בקהילה בין הגברים זה מכפיל כח.

אבל גם אם לא, אפשר לבד.

אנחנו גרנו פעם באיזור שהוא לא קהילה, אבל היו די הרבה משפחות דתיות בכל מיני סגנונות.

לקח שנתיים שרק נתתי ונתתי (הזמנתי לארוחות שבת, הזמנתי חברים של הילדים, כשהייתי בחופשת לידה וממילא הוצאתי את הילדים שלי בנחת מהגנים, אספתי גם חברים שלהם מתוקים, משלוחי מנות רק נתתי בקושי קיבלתי חזרה ובטח אף אחד לא חשב לתת מיוזמתו)

עשיתי את זה אחרת לא הייתה לי אינטרקציה בכלל עם אנשים מהשכונה וזה היה נחמד שיש אנשים שמחליפים איתי שלום- שלום.

וגם נניח בפארק אם הייתי צריכה שניה לקום לילד היה מי שישים עין על העגלה בזמן הזה..

זה בערך מה שקיבלתי בתמורה להרבה מאמץ שהשקעתי ובסוף אחרי שנתיים משהו התחיל טיפה לזוז לכיוון שהזמינו אותנו, הציעו לנו עזרה וכד'. אח"כ עברנו דירה אז לא הגענו למצב של שיווי משקל, אבל התקופה הזאת זכורה לי לטובה ממש.

היה עדיף לי שאני זאת שתמיד מזמינה ושולחת עוגות מאשר שלא תהיה אינטראקציה בכלל אז זה שאחרי שנתיים משהו השתנה זה בכלל היה בונוס, לא היה היעד. אבל זה לימד אותי באופן כללי מה זה בעצם אומר לקנות חבר.

צריך למצוא את החברים הספציפיים שלך ואיתם לשמור על קשר.

אף אחד לא חייב להיות חבר של כולם, כן להיות מנומס, נחמד ואדיב. אבל אף אחד לא חייב להזמין לסעודת שבת כל משפחה בקהילה... 

וגם לא סיבה אמיתית לנער את הבנות שמתנהגות מגעיל

פשוט להתרחק מהן וליצור סביבה של חברות שטוב איתן ונעים

אם יש בקהילה יותר מ10 משפחות אני מאמינה שיש מספיק בנות שהן גם סבבה